יממה לפני פתיחת הקלפיות, נראה שהרחוב הערבי לא באמת מתעורר. בכל היישובים הערביים, ובניגוד למערכות בחירות קודמות, הקמפיינים הפרסומיים מתמקדים בכמה שלטי חוצות ובכמה שלטים התלויים במקומות מרכזיים בכל יישוב ויישוב, ולא בגלל הפעילות הדיגיטלית אלא בגלל אדישות רבה של הרחוב הערבי, אדישות המסמנת אכזבה של הבוחר הערבי מהנציגים ומהשיטה.
למרות מגמת עלייה מסוימת בימים האחרונים, ההערכה היא שבמגזר שיכול להכריע את הבחירות כמחצית מהמצביעים יישארו בבית, וספק אם שיעור הצבעה של כ־49 אחוזים יציל את כל המפלגות הערביות. כל זאת על אף ההנחה שפיצול בל"ד מהרשימה המשותפת אמור להגביר את התחרות בין המפלגות ולעודד הצבעה.
הקמפיינים לא משכנעים
סיבות רבות מונעות מהאזרחים הערבים לצאת להצביע, ובהן עייפות ממערכות הבחירות הרבות במהלך השנים האחרונות, היעדר שינוי כלשהו בפוליטיקה הישראלית בכלל ובפוליטיקה הערבית בפרט, והמשך שליטתם של אותם פוליטיקאים ערבים שנים על גבי שנים.
המפה המפלגתית הערבית לא השתנתה ב־30 השנים האחרונות, והשינוי העיקרי הוא בנטישת המפלגות הציוניות את הקול הערבי, עד כדי כך שכמעט אין מועמד ערבי במקום ריאלי במפלגות הציוניות למעט מרצ.
ניתן להגיד שהתחרות בין המפלגות גרמה לאפקט חיובי ולעלייה בהערכות לשיעור המצביעים במגזר הערבי. עם זאת, השיח בקמפיינים והמסרים של המפלגות לעידוד הצבעה לא הביאו את התוצאות הרצויות, וההערכה היא שייצוג המפלגות הערביות, שעמד בעבר על 15 מנדטים וירד ל־10, עשוי לרדת עוד יותר.
גם קמפיין ועדת הבחירות המרכזית בשפה הערבית לא שכנע. "הסיסמה של ועדת הבחירות הייתה סיסמת הפחדה", אמר תושב אבו סנאן, שהעדיף לא להזדהות בשמו, והוסיף: "פונים אלינו בקמפיין פרסום מתורגם, וסיסמתו 'אם לא תצביע - תתחרט'. זה סוג של הפחדה, ואותי זה לא מפחיד. מי שאמור לפחד זה מי שרוצה לדחוק את האזרחים הערבים הצידה".
אם מגמת העלייה בשיעור המצביעים תימשך, וביום הבחירות יצביעו יותר מ־50 אחוז מבעלי זכות הבחירה במגזר הערבי, יש סיכוי גדול מאוד ששלוש הרשימות - רע"מ, חד"ש־תע"ל ובל"ד - יצליחו לעבור את אחוז החסימה. אך נראה כי המשימה הזו אינה פשוטה, לפחות לפי הרחשים ברחוב הערבי.
"לבחור ברע במיעוטו"
בחומוס אבו פאוזי, שבמרכז המסחרי "ויוליט סנטר" בכפר יאסיף, שנקרא על שמה של ויוליט ח'ורי, ראשת המועצה המקומית הראשונה בישראל, מתאספים מדי בוקר תושבי הכפר והסביבה נוסף על עוברי אורח, יהודים וערבים, המגיעים לאכול מנת חומוס. כמעט כולם מדברים על מגיפת האלימות והפשיעה בחברה הערבית, על המצב הפוליטי במדינה, על הבחירות השבוע, ויותר מכל - על האכזבות מהנציגים שלהם בכנסת.
עאטף נעים, תושב מעלות תרשיחא, משתף: "מאוד מצער שהרשימה המשותפת התפרקה, זה כמעט גרם לי שלא ללכת להצביע. אבל אחרי התרגיל שעשו אנשי חד"ש, אני מצביע רק בל"ד". ומה לגבי החשש מהקמת ממשלת ימין שתכלול את בן גביר וסמוטריץ'? "גם אם הימין ובן גביר יקימו כאן ממשלה - הם לא מפחידים", הוא קובע.
במרכז המסחרי מתפתח דיון מעניין בין ג'ריס אליאס, מורה, מחנך, מנהל בית ספר ומפקח משרד החינוך לשעבר, לבין עו"ד טועמה עודה. בין ביס לביס שניהם מנסים לשכנע אחד את השני בעמדתם הפוליטית.
המורה אליאס הסביר את עמדתו: "חייבים לצאת ולהצביע למרות המצב הפוליטי הלא אידיאלי שבו אנחנו נמצאים, ולמרות המשבר הפוליטי שיש לנו. קשה מאוד להישאר אדישים במצב הנוכחי, ואסור שנהיה שאננים. לציבור הערבי אין אלטרנטיבות, והוא לא יכול להצביע למפלגות הציוניות, למרות רצונו הגדול להחליף את נציגיו הערבים בכנסת. עלינו בחור ברע במיעוטו, גם לממש את זכותנו הדמוקרטית וגם למנוע את עליית הקיצוניים לשלטון".
מנגד, עו"ד עודה נשמע כמי שאינו מתלהב מהבחירות, אך מבין את חשיבות ההצבעה וההשתתפות של הציבור הערבי. "אנחנו צריכים להצביע - אולי הדבר ישנה את המצב שבו כל ערבי שמחפש איכות חיים עובר ליישוב מעורב או יהודי", הוא מסביר. "המצב על סף ייאוש. כל ראש רשות שמצליח רק לאסוף אשפה, לנקות את בתי הספר ולעשות קצת אספלט, הופך למוצלח כי כבר אין ציפייה לפרויקטים".
אין שינוי במפה הפוליטית
עבדאללה ח'ורי, מסעדן ופעיל חברתי בכפר יאסיף, טוען כי הבעיה העיקרית היא שאין כל שינוי במפה הפוליטית הערבית ובנבחרי הציבור. "כמה אפשר להצביע לאותם אנשים? הבעיה הפוליטית של החברה הערבית קשה יותר מהבעיה בחברה היהודית. לנו יש בעיה פוליטית פנימית, בעיה של שילוב בפוליטיקה הישראלית והרבה מאוד אתגרים נוספים".
