במרצ ובציונות הדתית לא נרשמו "חילופי דורות" כמו בעבודה ובליכוד, אולם הרשימה שהרכיבו אתמול (שלישי) חברי מפלגות אלו מסגירה את ה-DNA והלך הרוח של אלה התומכים במפלגות אלה.
נציגי מפלגות השמאל יודעים שבכל מערכת בחירות ימצאו את עצמם נקלעים לקרב הישרדות חסר רחמים. המלך שהומלך רק אתמול עשוי למצוא את עצמו נזרק תחת גלגלי האוטובוס היום. כשהכוכב הבא כבר מנצנץ בעוצמה, אחרי החגיגות והשמחה, גם הוא יודע בסתר ליבו שבפעם הבאה יהיה זה הוא שממרר בבכי עם היוודע תוצאות הבחירות. לא פעם מתאוננים חברי הכנסת במרצ ובעבודה, כולל ראשי המפלגות עצמם, שקהל הבית שלהם תזזיתי מידי, חסר סנטימנטים. את הראשים וחברי הכנסת הם מחליפים במהירות של גרביים.
זה מה שקרה אתמול במרצ, כאשר היו"ר הנוכחי הושלך למקום השביעי והלא-ריאלי. וכל זה קורה אחרי שמרצ, לראשונה זה שנים רבות, לקחה חלק בשלטון, והוא, הורוביץ, שימש בתפקיד השר, הבכיר ביותר שהיה בידי המפלגה, ורשם לא מעט הישגים שהופנו ישירות לקהל בוחריו, בעיקר בנושא הלהט"ב.
אבל מרצ של היום לא בנויה לישיבה בממשלה. איש משלושת שריה לא שרד. כולם יהיו מחוץ לכנסת. שניים, פריג' וזנדברג, הבינו בזמן את נפש בוחריהם ופרשו מרצון. להורוביץ, שהחליט להישאר, הראו אתמול את הדלת. גם במפלגת העבודה, אגב, שהפכה למפלגה תאומה למרצ, נדחקו השרים עמר בר-לב ונחמן שי אל מחוץ לטווח הריאלי של הרשימה.
מרצ והעבודה מוכרים אשליות והשותפות בממשלה מנפצת אותם בזה אחר זה. כמה נוח לצעוק מבחוץ 'די לכיבוש' ולתמוך בשוברים שתיקה. כמה קשה לעשות זאת מתוך הקבינט שמאשר לחיילים לפעול בשטחים ללא הפרעה.
זהבה גלאון ניצחה בקרב שרבים במפלגה לא ראו בו סתם מאבק פוליטי אלא מאבק קיומי על דמותה של המפלגה. גולן, בדרגותיו והתבטאויותיו, מייצג בעיניהם בדיוק מה שמייצגים השרים: השלמה עם המפעל הציוני, עם המדינה ועם "הכיבוש". מי שניצח אתמול הם דווקא האופוזיציונרים, שישבו בקואליציה אבל השמיעו קולות נגדה: מוסי רז, מיכל רוזין ועלי סלאלחה.
בציונות הדתית התמונה הפוכה. השמרנות פה גם הפעם ניצחה. המתפקדים הבינו היטב את מסר ה"גיוון", וה"ציונות הדתית הקלאסית", וצייתו. אופיר סופר ושמחה רוטמן מלפנים. צבי סוכות מיצהר מאחור. גייסות המתנחלים מחברון ויו"ש קידמו בעיקר את אורית סטרוק, אבל הבינו גם הם שבזה כדאי לעצור ולא להרכיב רשימה שכל כולה בצלמם ודמותם.
אתמול החליט ראש האופוזיציה נתניהו שהוא לא ממתין יותר לחידוש המו"מ בין הציונות הדתית ועוצמה יהודית, והחל לפעול בגלוי לחבר אותם. יחד עם זאת נראה שעם רשימה כזאת שגובשה אתמול, ועם הצעדים שאיתמר בן-גביר כבר החל לנקוט לריצה לבד, הדרך לאחדות תהיה הפעם קשה ומפותלת מתמיד.
