"אנחנו במלחמה על חיינו, אם המדינה תפקיר אותנו נצטרך לעזוב"

"אנחנו יוצאים למלחמה על חיינו. לי אין מה לעשות אם סוגרים את השער לירדן לשטחים החקלאים שלנו - אנחנו נעזוב. אסור שהמדינה תפקיר אותנו", כך אמר היום (ראשון) ארז גיבורי בן ה-36, חקלאי מהישוב צופר בשיחה עם "ישראל היום". זאת נוכח הבשורה הקשה שהנחית מלך ירדן על ביטול נספח הסכם השלום והחזרת השטחים החקלאים הממוקמים במובלעת הירדנית לירדן.

היישוב צופר בערבה התיכונה מתפרנס בעיקר מחקלאות. מרבית החקלאים מגדלים פלפלים, פרחים ותמרים. 30 חקלאים עובדים במובלעת הירדנית. כל בוקר, כ-150 איש חקלאים ועובדים עוברים את הגבול לירדן, דרך שער קטן באמצע המדבר: 1,400 דונם של פלפלים ופרחים. שטח עצום שלא מגודר ולא רחוק מכביש הערבה הירדני. שטח מבודד בערבה. החיילים בפלוגה הירדנית שמגנה על השטח מכירים אותם היטב גם בשמותיהם.

"נפלה עלינו פצצה. המשמעות הקשה של החלטת מלך ירדן עבדאללה לבטל חלק מהסכם השלום היא אובדן שטחים ועבודה של שנים". אמר יושב ראש המועצה האזורית של הערבה התיכונה ד"ר אייל בלום. 

1,400 דונם של פלפלים ופרחים במובלעת הירדנית. היישוב צופר // צילום ארכיון: אתיאל ציון

״השטחים החקלאיים במובלעת צופר משמעותיים מאוד מבחינת ביטחון האזור, המדינה, הפרנסה וענף החקלאות בערבה התיכונה. המשמעות היא קריסה של 30 משקים חקלאיים בשטח של כ-1,400 דונם. לא מתקבל על הדעת כי לאחר שנים רבות, ישתנו סדרי  עולם".

"מצפים מישראל לפעול"

בלום קרא לראש הממשלה לפתור את המשבר באופן מיידי שכן מלבד חשיבות השטחים לחקלאות, הם מהווים חייץ בין האזורים המיושבים בערבה לבין ירדן והינם קריטיים לביטחון המדינה. 

עוד הוסיף בלום: ״ישראל נמצאת בקשרים של מסחר ותעשייה עם ירדן ואף מעבירה מיליוני קוב מים לתושביה. אנו מצפים מממשלת ישראל לפעול על מנת שהמצב הקיים יישמר ובוודאי שלא נשקוט עד שנעביר החלטה לא הגיונית זו מעל סדר היום".

ארז גיבורי הגיע לערבה לפני 12 שנים, שלושת בנותיו נולדו וגדלו בערבה, אשתו היא דור שני לחלוצי הערבה ומשב צופר. הידיעה על ביטול נספח הסכם השלום תפסה אותו במהלך עבודה על חלקת הפלפלים שלו.

"זה גזר דין מוות. כל הבוקר הייתי בשטח החקלאי ולא ראינו שום שינוי בשטח. אפילו הירדנים לא ידעו מזה. יש לי 80 דונם פלפלים ואין מצב שאני יכול להעביר אותם לשטח אחר. מבחינה כלכלית זה לא אפשרי להעתיק בתי רשת. אם יגידו לי שאני צריך לוותר על השטח, אני ומשפחתי נעזוב את הערבה".

"אני כאן מסיבה מסוימת" 

"באתי לכאן לפני יותר מעשור", סיפר גיבורי, "כל דונם עולה לנו 40,000 שקלים לשנה. אנחנו משלמים מים, קונים רשתות, חוטים, פלסטיק, אריזות, ספינות, נמלים. אני מג"ד במילואים ואני כאן מסיבה מסוימת, אני אוהב את הערבה, אני משרת במילואים כמג"ד וחבר ביחידת החילוץ ערבה. התחלתי כבר לנסח הודעה למח"ט שלי שאם המצב ישתנה אאלץ לעזוב את הערבה. אסור למדינה להפקיר אותנו. אנחנו לא רוצים פיצויים, אנחנו רוצים לעבד את האדמות. האדמות האלו משנת 1982 ובהסכם השלום החזירו לירדנים רצועה לא קטנה, אמרו לנו שהאדמות הם שלנו ושום דבר לא ישתנה". 

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו