בתוך 48 שעות שקעה ישראל במשבר חדש - ובמלחמה ישנה. ההתלקחות, שפשתה כמו אש בשדה קוצים (תרתי משמע), מחזירה את ישראל לסבבי הלחימה הקודמים עם חמאס בעזה ועם חיזבאללה בלבנון:ֿ זאת המלחמה החדשה, המלחמה הא-סימטרית, המלחמה על התודעה.
כמי שמורגלת כבר בסבבי לחימה כאלה, היתה חייבת ישראל להבין מן הרגע הראשון כי הקרב בינה לבין חמאס, ובהתאמה גם העימותים ברחובות ירושלים ובערי ישראל המעורבות, אינם מוגבלים לזמן ולמקום הזה. באופן מיידי, באמצעות הרשתות החברתיות והתקשורת המסורתית, הוא סובב את כדור הארץ כולו. אין זו רק עובדה טכנית, חשובה כשלעצמה; התהודה הבינלאומית של האירוע קוצבת את אורכו ואת מימדיו, מגדירה וממסגרת אותו ולבסוף - אף קובעת אם יסתיים בהכרעה ובניצחון.
ב-2006 הגישה ועדה ממשלתית בראשות מזכיר הממשלה לשעבר, ישראל מימון, דו"ח ובו הצעה למערך הסברה לאומי. כבר שנים לפני כן דובר על הצורך הזה; האינתיפאדה הראשונה, מלחמת המפרץ הראשונה, דו"ח ועדת וינוגרד שלאחר מלחמת לבנון השנייה ואינספור דו"חות של מבקר המדינה - הצביעו על הצורך החיוני בהתמודדות מרכזית, ממוקדת, ממלכתית ומקצועית עם מה שקרוי "הסברה", או בלשון מעודכנת, "דיפלומטיה ציבורית". הממשלה אכן אימצה הדו"ח ומסקנותיו, אבל מהר מאוד קיצצו ראשי ממשלה את סמכויותיו של המערך הזה. נתניהו, מומחה להסברה בפני עצמו,ְ העדיף לצרף אותו ללשכתו ככלי עזר - אבל הוא מעולם לא פרש כנפיים והיה למערך-על שתפקידו לשלב, להנחות ולהוביל את ההסברה הלאומית.
תמונת המצב התקשורתית נעשתה מסובכת ומורכבת. החידושים הטכנולוגיים מכרסמים ביכולתה של המדינה לנהל את המידע. אזרחים מצד אחד, וגורמים רשמיים ואזרחיים מצד אחר, עוסקים באיסוף מידע ובהפקתו. עובדה זו אינה צריכה להרתיע את גורמי הדיפלומטיה הציבורית של ישראל, להיפך: עליהם לפתח כלים שיחזקו את יכולתם להגיש את המידע לציבור באופן שוטף ואמין, ובעיקר להביס את גלי השמועות והפייק-ניוז שמציפים את הרשתות, שבהם טמונה סכנה גדולה ליכולת של הציבור לעמוד בלחצים על העורף.
דיפלומטיה ציבורית היא מקצוע, קשה אפילו. נציגים מטעמה חייבים להשתתף בעיצוב המדיניות ובתהליך קבלת ההחלטות. השיקול ההסברתי אינו ספח או סרח - הוא מרכיב מרכזי בהחלטות ובתוכניות: כיצד תתקבל הפעולה בעיני האויב, וכיצד להפיק ממנה את מיטב היתרונות לישראל במאבקיה הבינלאומיים, בהגנה על מעמדה בעולם, ומעל הכל - בשימור הלגיטימציה שלה וזכותה להגנה עצמית. אני מחפש את המערך הזה ברגעים האלה.ְ הוא חייב להתקיים כל הזמן, ברגיעה וכמובן בחירום.
מערך זה חייב לתאם ההסברה מבית ומחוץ, שהרי מדובר במערכות שלובות זו בזו.ְ מראשית המשבר היה צריך לייצר זרם בלתי פוסק של מידע, של רקע, לצורכי הציבור מבית וכן לצורך דעת הקהל הבינלאומית. המידע הזה חייב לסייע לגיוס הציבור ולרכישת אמונו, וכן לרכישת אהדה והבנה בעולם. יותר מדי זמן עבר עד שהקברניטים - ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש השב"כ - התייצבו לראשונה לפני הציבור. מתי יופיעו שוב? המשכיות, יציבות ושקיפות חיוניות במצב החירום הנוכחי.
אני מקווה ומתפלל שהאש תשכך במהירות, אבל חושש כי לקחי האירוע הזה שוב יישכחו - עד המטח הבא.
ד"ר נחמן שי הוא מרצה אורח באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה מטעם המכון ללימודי ישראל, וכיהן בעבר כדובר צה"ל וכסגן יו"ר הכנסת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו