תחקיר NSO הגיח לאוויר העולם בקול תרועה רמה, שנראית כרגע כקול ענות חלושה. כמו תמיד, המפסיד היחיד בתחרות הספינים שרצו כאן בשבועות האחרונים - הוא הציבור.
ככל שהבדיקות והפרסומים האחרונים מתבררים כנכונים, בניגוד למה שנטען בתחקיר "כלכליסט", המשטרה כנראה לא עוקבת ולא מרגלת בסיטונאות אחרי אזרחי המדינה.
אבל במציאות המטורללת שבה לא אחת השקר והאמת מתחלפים ביניהם, אין סיכוי שהמשוכנעים ישתכנעו. במשך חודש ימים המדינה הוצפה באוקיינוס של ספינים שנשענו על טענות בלבד. הטרלולים היו חזקים כל כך, שהם הצליחו אפילו לעצור את המשפט המסוקר ביותר בעשור האחרון.
ממדינה דמוקרטית הפכנו למדינת שטאזי. משוחרי זכויות הפרט נשמעה לפתע קריאה לעצור מייד מפכ"ל ויועמ"ש, שניהם לשעבר. למה? על סמך מה? ומה עם חזקת החפות?
בסוף, מעבר לפגיעה אנושה באמון הציבור במשטרה, הנפגעים העיקריים הם אנחנו, הציבור. לא רק שחלה פגיעה אמיתית ביכולות של המשטרה לפעול נגד העבריינים בעקבות ההקפאה שנכפתה עליה בשל הטענות נגדה עד לסיום הבדיקות, לעבריינים כיום יש מודעות רחבה יותר ליכולות של המשטרה, שאותן ניסו בארגון לשמור צמוד לחזה.
דווקא בימים אלה, שבהם משפחות פשע מרימות את הראש, וכשהמאבק ביניהן מביא לפיצוצים ברחובות ולחשש אמיתי לפגיעה גם באזרחים תמימים, יש חשיבות קריטית לאפשר למשטרה לחזור ולהשתמש, באופן מסודר ועל פי חוק כמובן, בכלים הטכנולוגיים שברשותה. שיתוקם מאלץ את השוטרים לחזור לשיטות העבודה שהיו נהוגות לפני עשרות שנים, ולחלופין, להמציא את עצמם מחדש ולנקוט פעולות מתוחכמות יותר שבאות לפצות על הפגיעה הטכנולוגית.
חשיבותו של תחקיר כלכליסט היא בהסדרת השימוש בכלים הללו. אם יש להם "אקדח מעשן” - שיחשפו אותו, לטובת כולנו. עד אז יש להשיב למשטרה את יכולותיה. וצריך גם להודות, ישראל היא אינה מדינת משטרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו