בין שכל לרגש: המאבק של מצב הביניים

המצב בו אנו מצויים בתוך המלחמה נגד נגיף קורונה הוא מצב ביניים, כאשר לאחר שעמדנו ביעד החשוב ביותר שהצבנו לעצמנו בתחום ההצטיידות הרפואית, כעת עלינו להיאבק בדילמה שבין השכל ובין הרגש, כלומר, בין לתת לאנשים תקווה ובין לא להחמיר את המצב עד לרמה של סכנה מהותית. כמובן שההחלטות בשלב זה חייבות להיות מהראש ולא מהבטן.

חודש מאז מדינת ישראל נכנסה להסגר, ואנו מצויים בפתחם של שבועיים גורליים במיוחד, שבהם המדינה פותחת בצעדים ראשונים של יציאה מהמשבר. כבר הוצהר כי מדובר בתהליך הדרגתי ואיטי, ואולם חשוב לחדד מה עומד כאן על הפרק, וכיצד נכון לנהוג, הן ברמה המדינית-ניהולית, והן ברמה האישית. הקשר שבין ההנהגה לפרטים הוא חיוני כאן, כיוון שללא הלימה בין התנהגות ובין החלטות, היציאה מהסגר עשויה להחזיר אותנו לאחור ומהר.

כאן מתחייבת הבנה בקרב כלל המערכות – עמדנו ביעד שהוגדר מראש, והוא העלאת המלאים ויצירת מוכנות ברמה גבוהה של מערכת הבריאות לקראת התפרצות. מערכת הבריאות, שמרסנת בכל כוחה את הרצון הטבעי לחזור לשגרה נלחמת גם בימים אלו על הצורך לשמר את הסגר בצורה כזו או אחרת. זה כבר לא מחויב המציאות, כיוון שהנחת העבודה של לפני חודש אינה מתאימה למצב היום. אנשי משרד הבריאות – אתם מוכנים היום הרבה יותר, אז הגיעה העת להפסיק להלך אימים, מהסיבה הפשוטה שתרחיש האימים לא יתממש.

ומדוע? כיוון שבוצעו צעדים נכונים, כי התקבלו החלטות בזמן, כי נוצרו המלאים הנדרשים. לכן מעכשיו יש לייצר גמישות למקבל ההחלטות מתוך רצון להתקדם, ומכאן להבין שהמאמץ העיקרי הופך להנעת המשק מחדש. הרעיון המוביל צריך להיות חזרה לשגרה תוך 4-6 שבועות, תוך מאמץ רפואי משלים של בדיקות, אבחון, פיקוח ובקרה.

מכל התקופה שעברנו ניתן להבין דבר אחד מובהק – לריחוק החברתי יש תפקיד מכריע. וכאן הפניה לאזרחים – אנו חייבים להימנע מהתגודדויות. חייבים למגן עצמנו במרחבים ציבוריים. חייבים להיות סבלניים. זה לא פשוט, אך בהחלט הרבה יותר אופטימי משהיה לפני 2-3 שבועות, ובעיקר בזכות ההקפדה שלנו. עלינו להמשיך להקפיד על הכללים הבסיסיים – ההיגיינה חייבת להיות חלק חיוני באורח החיים. וזה לא מסובך מידי – המסכה, שטיפת הידיים וכל מה שקשור בכך. לא פחות. לא יותר.

ובמרחב שבין ההנהגה ובין האזרחים – על המנהיגות להבין שהמשך מדיניות של סגר קולקטיבי שוחקת את האמון ושוחקת את המשמעת. המדינה חייבת להיות סלקטיבית ובררנית בהחלטותיה על סגר ובידודים. נכון לסגור מקומות בהם יש התפרצות. אנחנו מבינים גם למה – במקומות אלו אנשים אינם ממושמעים. רק מדיניות דיפרנציאלית, קרי, שחרור היכן שהנתונים מעידים על משמעת וסגירה היכן שלא, רק כך נעודד אנשים להקפיד.

בתוך כך ענישה כלפי מפרים – ומיהם? לא אלו שיוצאים לריצה, או אלו שיוצאים עם אופניים – אלו לא הבעיות שלנו, אלא אלו שמתגודדים ואשר נעים בקבוצות. האכיפה חייבת להיות ממוקדת לעניין ההתגודדות. בתוך כך הבקרה הנדרשת במרכזי קניות – לשם כולם מגיעים בימים האלה, ושם מתחייב פיקוח ובקרה.

ריכוז מאמץ של בקרה ומענה הומניטרי מול אוכלוסיות יעד – פה מדובר בנקודת תורפה שיש לתת לה פתרון מלא ושלם, והיא הסובלים ממחלות רקע, כמו גם הקשישים. גם כאן יש מובהקות בין החמרת המחלה ובין גיל ומחלות רקע. אוכלוסיות אלו חייבות לקבל חלון זמנים בלעדי לצאת לקניות, ומענה משלים בעדיפות למענקים וסיוע. האוכלוסייה הזו היא פשוט חסרת אונים. אין לה שום דרך אחרת, בטח לא בחודשיים הקרובים.

ולגבי פרמטרים של שחרור והסרת מגבלות – נשמעות הרבה אמירות בהקשרים אלו, למשל מספר דו ספרתי של נדבקים וכיוצא באלו. אמירות אלו לא נבונות. קצב ההידבקות ברמה הלאומית הוא חשוב, אבל לא הוא צריך להוביל – גם כאן חייבת להיות מדיניות דיפרנציאלית. הרזולוציה חייבת להיות ברמה היישובית – יישובים שבהם הנתונים יציבים – שם נכון לשחרר, ולהיפך. לראשי הרשויות יש פה תפקיד חיוני – עליהם להיות מאוד דומיננטיים בהתנהלות המוניציפלית.

ולגבי מערכת החינוך, המהווה מבחינות רבות תנאי ליציאת ההורים לעבודה, תוך התנעת המשק.

מתחייבת עדיפות מוחלטת לחינוך הגיל הרך והיסודי, ושיחזור כמה שיותר מהר לפעולה, וזאת מ-3 סיבות מרכזיות:

1. ההורים של תלמידים אלו הם צעירים ולא נמצאים באוכלוסיות הסיכון.
2. תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים עצמאיים ויכולים להישאר בבית כאשר ההורים עובדים.
3. אותם תלמידים גם עצמאיים בלמידה מרחוק ולא נזקקים לסיוע ההורים בכך.

ואגב, היעד החינוכי הראשון במעלה כעת הוא חינוך להיגיינה – מותאם למציאות הנוכחית, כי זה רלוונטי, משמעותי ומציל חיים. התחום הזה חייב להיות בחזית החינוך בימים אלה.

אין סיבה לדרג לאורך זמן את חזרת החינוך היסודי והגנים. יש לכך השלכות על פעילות המשק, ונדרש במקביל לפעול לבקרה ופיקוח במוסדות – בהתארגנות שלהם פנימה, בכללים, ובנהלים. חזרת הגנים והחינוך היסודי במהירות לפעולה מהווה תנאי לחזרת המשק לפעולה. עם חטיבות הביניים והתיכונים אפשר להמתין.

כאמור מדובר בתהליך ביניים של שבועות ספורים. יהיו בו שינויים, הוא יידרש להתאמות "בתנועה". זהו חודש לא יציב, אך מילת המפתח כאן היא "בקרה" ולא "סגר". ההיבט הזה חשוב שיובן בקרב מקבלי ההחלטות. הסגר צריך להסתיים, אנו חייבים לעבור למדיניות של בקרה ופיקוח – בקפידה רבה. מדיניות מסוג זה, ובתנאי שהיא תאפשר דיפרנציאליות כאמור, תאפשר חזרת המשק לפעולה, תוך בידוד סכנות אפשריות במעלה הדרך, וחיזוק האמון מצד האזרחים שיחזרו לעיסוקיהם ולפרנסתם.

ההחלטות הנכונות שהתקבלו עד כה מאפשרות נטילת סיכונים מהסוג הנדרש, והתאמת תרחישי הייחוס למציאות בה אנו מצויים. בסוף חג הפסח הציבור הישראלי יכול להיות גאה בעצמו, בטח בהשוואה לנתונים בעולם. היינו ממושמעים – כעת חשוב שנמשיך כך.

 

הכותב הוא מפקד חטיבה לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו