"רוי בוי מזמין את הילדים להצטרף אליו להכרת ואהבת בעלי החיים והטבע", כך מתוארת דמותו של כוכב הילדים רועי עוז בעמוד הבית שלו בפייסבוק. "בזכותו נכיר חיות מיוחדות, נחשף לנפלאות הטבע, החי והסביבה ובעיקר נצטרף לעולם בעלי החיים הקסום והמרתק". עד עכשיו היינו בטוחים שרוי בוי שלנו מדבר על זברות, ג'ירפות ולטאות. עכשיו מסתבר שמבחינתו מדובר גם בבדואים.
כן, את הילדים שלנו רוי בוי לקח לטיולים קסומים בטבע. את הילדים האישיים שלו, לעומת זאת, הוא לקח לטיול בפזורה. יכול להיות שהספארי היה סגור באותו יום ולכן ילד הג'ונגל שלנו נאלץ לחפש ריגוש אחר. זרקנו כבר מספיק במבה לקופים, בואו נעבור לדבר האמיתי.
"רוצים להאכיל בדואי?" ככה, בפשטות ואדנות, מול מצלמה, גיבור הטבע שלנו מלמד את ילדיו פרק בזואולוגיה ואידאולוגיה גזענית. מול הג'יפ הגבוה שלו ניצבים, חסרי אונים, שני ילדים דוברי ערבית שלא מבינים את הסיטואציה ואינם יודעים שהם, בעצם, חלק מסרט אנטרופולוגי. הם לא יודעים שהם קורבן של דחקה שאיש מבוגר וחזק 'מריץ' באוטו על חשבונם, ידם פשוטה לנדבה, מבטם מתחנן, בזמן שהוא לבו גס במצוקתם ואביונם.
עוד בנושא:
"רוי בוי" הוא שצילם את הסרטון הגזעני
סרטון מזעזע: "מי רוצה להאכיל בדואי?"
גם אם לא היינו יודעים שמדובר בכוכב ילדים היינו מזדעזעים מהסרטון הזה, הוא מחליא בכל קנה מידה. כל אדם שמתנהג ככה ראוי לגנאי, אין בכלל ספק. אבל כשמישהו שמופיע בפני ילדים ומעביר להם מסרים של אהבה וחמלה נוהג כך זה שובר את הלב. כשאדם שילדים אוהבים אותו לא באמת אוהב ילדים זה מאוד עצוב.
אבל מעבר לסרטון הבזוי הזה, שצולם כנראה לפני מספר שנים, מסתתרת מציאות רחבה הרבה יותר. זה לא רק הסיפור של שני הילדים, זהו סיפורה של החברה הישראלית, שחלק גדול ממנה רואה בערבים חיות ומכנה אותם בכינויי גנאי על כל צעד ושעל. מה בדיוק ההבדל בין רוי בוי לבין מי שצועקים וכותבים "ערבים מסריחים" פעם אחר פעם בטוקבקים וברשתות החברתיות? או בינו לבין אוהדי כדורגל שיושבים ביציע וצועקים, ללא מורא וללא משוא פנים "מוות לערבים"?
כמה פעמים שמעתם על רצח בתוך משפחה ערבית ואמרתם לעצמכם "טוב, אלה חיות אלה"? האם אף פעם לא השתמשתם כלפי ערבים במשפט "הם לא בני אדם"? מי שהמשפטים האלה הם חלק מהלקסיקון שלו אינו שונה מרוי בוי, אין בינו לבין מאכיל הבדואים שום הבדל. הטרמינולוגיה לא ממש משנה כשאין בך ולך יכולת להסתכל על האחר ולראות בו אותך וכמוך.
ההסתה והדמוניזציה נגד ערבים הן חלק אינטגרלי מחיינו. שנאה ובוז ויוהרה כלפיהם הם לא נחלתו של רוי בוי בלבד. את העוגייה שנתן לילדים הם כבר עיכלו מזמן. טעמה המר הוא טעם מציאות חייהם היום יומית של עשרים אחוזים מאזרחי המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו