ההתפרעויות הן תוצאה של חולשת ביידן

בישראל, באזור השפלה באזימוט כללי, מתנהל סחר מכר בין סיעות זעירות על פירוק ההיררכיה של מקבלי ההחלטות הביטחוניות, ובראשה "הזזת" ראש הממשלה. בירושלים עצמה התפרעויות מופקות ומנוהלות היטב. רוב המהומה הוא הפקת תצלומים. משטרת ישראל פעלה בצורה מעולה כדי להשתלט על ההתפרעויות והצליחה לסיים את סוף השבוע ללא הרוגים. מספרי הפצועים נועדו לייצר חומר בעירה לנרטיבים עיתונאיים שקריים. צריך לקוות שמשטרת ישראל תדע להמשיך לשלוט במצב.

אתמול לפנות ערב זה לא נראה ככה בכביש 1 מירושלים לתל אביב. המשטרה עצרה את האוטובוסים של המפגינים בדרכם אל העיר, ומאות מפגינים שהגיעו מהצפון התפזרו בשטח. קשה היה להבין מה פשר הפקק בכיוון ההפוך, לכיוון אבו גוש. ערבים ישראלים רבים במכוניות פרטיות נסעו בכיוון החוצה מירושלים, כנראה כדי לאסוף מפגינים שירדו מהאוטובוסים ולהכניס אותם לעיר. איך חשבו לעשות את זה, לא ברור. היו טענות שהמפגינים שהורדו מהאוטובוסים התיישבו על הכביש - וכך נוצרה החסימה. לא הספקתי לראות חסימה כזאת, כי בקטע פתוח בין המסלולים עשינו סיבוב פרסה והצלחנו לחזור לירושלים. לאלה שהיו תקועים בפקק היתה תחושה שמתעמרים בנהגים. אפשר להעריך שהמשטרה פשוט העדיפה שבמקום 100 אלף מתפרעים בהר הבית, עדיף להתמודד עם 20 אלף.

עד עכשיו אף אחד לא מצליח להסביר באמת מה מצית פתאום גל מהומות כזה של הפלשתינים, למעט היותו של חלק מהציבור הפלשתיני במתח נפשי אלים לרגל מועדים מסוימים בחודש הרמדאן. סביב ההתפרצות של סוף השבוע נבנית תיאוריה של התקפלות במדרגות של שער שכם שגרמה להתלהטות יצרים עם רגשי ניצחון. מכאן ההסלמה. גם אחד מאושיות הקואליציה הספקולטיבית של בנט ולפיד, איימן עודה, שלהב והסית לאלימות בעקבות ה"הצלחה" בשער שכם.

אבל אם זה לא היה שער שכם, זה היה משהו אחר. למשל, פיגוע המוני מוצלח כמו זה שסוכל במחסום כפר סאלם. מה שחשוב אלו נתוני הרקע שמעודדים בתקופה הנוכחית את הפלשתינים לתקוף את המדינה מבפנים: הגורם הראשון הוא עלייתו של ממשל אמריקני חדש שמשדר עוינות כלפי ישראל; אם בימי אובאמה דיברו על יצירת מרחק מסוים בין ארה"ב לבין ישראל (דיילייט), אצל הנשיא ביידן זה נראה כמו שותפות אמריקנית־פלשתינית וצעדי התקרבות לאיראן.

המשמעות המצטברת היא שהזירה הבינלאומית הרבה פחות ידידותית עכשיו לישראל ורמת ההרתעה שלה פחתה. ישראל בעידן השיבה להסכם הגרעין נראית יותר מבודדת. לאיראן יש עניין להשתמש בירושלים ובפלשתינים כדי לשבור את הציר ישראל ומדינות ערב הסוניות. אפשר לראות באיזו קלות זה יכול להתבצע. חמאס מספק להם את הסחורה. עם ביטול הבחירות ברשות הפלשתינית, לחמאס יש עניין להפגין דומיננטיות, וזאת באמצעות הרחוב.

מבחינת תושבי ירושלים, המהומה הורגשה פחות ממהומות החולצות השחורות בשנה החולפת. מכיוון שממשלת ישראל לא תוותר על אירועי יום ירושלים כדי לפייס את הפלשתינים, צפויים עוד ימים של מהומות. מה בדיוק חושבים נפתלי בנט ואיילת שקד כשהם מנסים להרכיב קואליציית שמאל הנתמכת בידי תומכי טרור; מתבקשת התכנסות מהירה לממשלה הטבעית שבחר הציבור הישראלי.