"בלי בית, צריך להתחיל את כל החיים מאפס"

הטיל שזעזע את רמת גן בצהרי עוד שבת מנומנמת של אמצע מאי הותיר אחריו הלם, בלבול וסימני שאלה רבים בקרב התושבים המופתעים - חלקם נאלצו לפנות את דירותיהם שנפגעו. המצב לא שונה בהרבה מדרום לשם, בשדרות. חלק מהנפגעים ברכוש מתחילים להתאושש, אחרים אפילו קיבלו את הפיצוי הכספי מהמדינה, אבל את הצלקת יהיה קשה לאחות.

היום, חודש לסיום מבצע שומר החומות, חזרנו אל חלק מהתושבים שביתם־מבצרם הפך ברגע אחד לעיי חורבות. בשורה התחתונה, יצאנו מחוזקים ומופתעים למדי.

מאז נפגעה דירתו של אסף נבון ברחוב קריניצי ברמת גן הוא שוהה במלון רמדה בעיר, חודש ימים. "זו בהחלט חוויה לא נעימה, אבל לפחות אני מתחיל לראות את הסוף", הוא מנסה להיאחז בשבב של אופטימיות.

בקיר הסלון שלו נפערה מובלעת גדולה כתוצאה מרסיסי הפיצוץ. "הדירה עדיין בשיפוצים, ומעבר לכך - צריך לדאוג שהבית יהיה ראוי למגורים מבחינת ריהוט", הוא מאבחן את המצב הנוכחי.

"אני בראש חיובי אבל בהחלט עבר עלי חודש קשה. הייתי מ"פ קרבי בגולני, אך לא הייתי מאחל לאף אחד לעבור קטסטרופה כזו. כאילו שלפו אותי משגרת חיי וכעת אני פשוט מחכה כבר לחזור אליה. ניצלתי ממש במקרה. בזמן הפיצוץ הייתי בסופר במרחק 100 מטרים משם, והטיל פגע מטרים ספורים מהמקום שבו הייתי אמור להחנות את הרכב".

גם ספיר נח, צעירה בת 29, העתיקה את חייה לאותו מלון. מבנה הדירה ששכרה ניזוק - ועדיין בשיפוץ.

"למזלי לא הייתי בדירה בזמן הפיצוץ, אם כי גם עכשיו בכל פעם שאני מגיעה לשם זה לא עושה טוב, כי רואים את הנזק", היא מצטמררת. "התחושה המעיקה היא ששלפו אותי מהמקום, כמו אדם שחי באי־ידיעה כל הזמן, ואני חיה על מזוודה כבר יותר מחודש".

על התנהלות הגורמים המטפלים היא מעידה ש"בהתחלה לא נתנו לי פתרון, הייתי בסערת רגשות ובכיתי. הייתי צריכה פשוט לצעוק כדי שדברים יקרו. עד שבמס רכוש לקחו אחריות על הטיפול ההדוק, והיחס השתנה לחיוב. וכך גם מצד העירייה, שנתנה לי כתף תומכת".

בסך הכל פונו בעיר כ־70 משפחות ואנשים בודדים למלון רמדה ולכפר המכביה. הפינויים בוצעו עוד באותו הערב שבו אירעה הנפילה, בעוד העירייה נרתמה במהירות בסיוע לדיור חלופי.

בבוקר שלמחרת החל העיסוק השוטף מול מס רכוש, ולדברי גילה טאושטיין, מנהלת האגף לשירותים חברתיים בעירייה, "חלק מהאנשים עברו טלטלה רגשית. הם הוכוונו על ידינו לבקשת טיפולים נפשיים פוסט־טראומטיים".

בסך הכל ניזוקו לא פחות מ־50 בתים. "הטיפול הראשוני במשפחות היה רק תחילת הדרך, המהלך המשמעותי מולן התקיים לאורך החודש כולו", אמרה טאושטיין.

מרבית המפונים נשארו בבתי המלון לטווח ממוצע של כשבועיים עד שלושה. נכון לכתיבת שורות אלה, שלוש משפחות עדיין שוהות בבתי מלון במקומות שבהם עדיין אי אפשר להחזירן הביתה.

"לא הייתי צריך להילחם"

את עמית בוחבוט משדרות, שהפגיעה בביתו הסתיימה בנס ללא נפגעים, פגשנו בסלון ביתו. חומרי הבניין שבחצר כבר מחכים שהשיפוצניקים יעשו בהם שימוש.

הרקטה חדרה את קיר ביתו, ושניות קודם הספיקו בני המשפחה להיכנס לממ"ד. הרגע החקוק בזיכרון היה התמונה של הבאבא סאלי שנשארה תלויה על הקיר בשלמותה. בוחבוט, באופן מפתיע למדי, מבסוט יחסית.

"הכל בסדר גמור", הוא מכריז בהשלמה, "קיבלתי את הכסף, ברוך השם. הגיע המהנדס, ישבנו אני והוא, הוא בא לקראתי וקיבלתי מעל ומעבר למצופה. עד עכשיו אני לא מאמין ואומר תודה. למזלי לא הייתי צריך להילחם מולם".

בוחבוט, אדם מאמין, חש שרוח הקודש ממשיכה ללוות את הבית. "החלטתי לשפץ ולא להרוס ולבנות בית חדש. קיבלתי פיצוי גם על השהות בבית המלון וקיבלתי מימון מלא לשכירות לשנה. אין לי מילה אחת רעה להגיד, אני מודה למדינה על הטיפול המסור. עוד בהתחלה, כשהגיע הבחור ממס רכוש, שמעתי עליו שהוא אדם קשה, אבל ההפך הוא הנכון, עזרו לי בכל מה שהייתי צריך".

את הפגיעה בביתה של ענת לרנר, תושבת העיר גם היא, יזכרו בשל האסון הכבד שהפך לסמל של המערכה: הרסיס שניתז לבניין הסמוך חדר את חלון הממ"ד והרג את עידו אביגל בן ה־5. "רק היום פינו לי את כל הפסולת", היא מתלוננת אבל מייד מאזנת, "אם כי מס רכוש היו בסדר. עברתי לבאר שבע לשנה הקרובה וקיבלתי את המימון לשכירות".

אלא שמבחינתה של לרנר נראה שהתהליך רק מתחיל. "צריך לבוא קונסטרוקטור ולראות אם יש נזק למבנה עצמו כדי לקבל החלטה אם להתחיל את השיפוץ. בחודש האחרון שהיתי אצל אחותי, לא הייתי בבית המלון".

את הפתח הגדול שנפער מהפגיעה מכסה דגל ישראל ענקי. הבית שלה כולו שחור מבפנים בעקבות הפיח הרב, ואילו היא נשארה כמעט חסרת כל.

ובכל זאת, האופטימיות שלה מקרינה לכל עבר. "החלק שהיה לי הכי קשה הוא להיפרד מהשכנים, שהיו מקסימים. אני ממש רוצה להישאר פה ולשפץ", היא אומרת.

"נזרקנו כמו כלבים"

לחלק מהנפגעים החודש הראשון היה קשה מנשוא. רחל אלגזר לדוגמה, מאותה העיר, לא רק שאיבדה את ביתה, אלא שגם החלופה היתה מסורבלת. "ישנתי אצל הבן שלי, אני והילדים שלי על הרצפה במשך שלושה שבועות. לא ידעתי שאני אמורה לקבל בית מלון. נזרקנו כמו כלבים", היא משחזרת במורת רוח. 

בסוף מצאה דירה לשנה הקרובה. "שכרתי בית בשדרות", מספרת רחל, "הרכוש שהיה בבית שלי נהרס, אמרו לי לעשות רשימה ולהביא קבלות על הדברים שאני צריכה לקנות, אבל שכרתי בית מרוהט. לאן אקנה רהיטים?

"עבור השכירות משלמים לי, יש לי בית גדול ונפגעו לי הרבה דברים. אני עדיין לא מוצאת את עצמי ולא יודעת מה יהיה בעתיד. זאת לא תחושה נעימה להתחיל את כל החיים מאפס".

ביום חמישי האחרון הגיעה התפנית המשמחת. אלגזר קיבלה שיחת הרגעה. על כל הרכוש שאותו איבדה מהפגיעה של הרקטה היא תפוצה באופן מלא. כך גם בנוגע לחודש הראשון שבמהלכו שהתה מחוץ לבית שלה.

"זה ממש משמח, אחרי העיכוב הקל קיבלתי את מה שמגיע לי", מחייכת אלגזר. בנסיבות האלה, גם חיוך הוא לא מעט.