נלחמים על ניר־עוז: תושבי ניר עוז מוצאים עצמם, כשנה וחצי לאחר המתקפה הקשה בקיבוץ ניר עוז, נאבקים על כספי השיקום, כאשר עד כה לא אושרה בו תוכנית שיקום עם מנהלת "תקומה".

הסיבה לכך היא פער של 200 מיליון שקלאמי  בין התקציב שהוקצה על ידי המנהלת לבין מה שצריך הקיבוץ בפועל. פער זה נובע מהפגיעות החריגות שהיו בקיבוץ, שנפגע באופן קיצוני במהלך הטבח ב-7 באוקטובר.

הערב (ראשון) נערכה הפגישה הראשונה של צוות מהקיבוץ עם ראש "תקומה", אביעד פרידמן, במטרה לקדם את תהליך השיקום.

על פני כל השטח

כבר במשך שנה וחצי, חברי קיבוץ ניר עוז מקיימים דיונים עם מנהלת תקומה בנוגע לשיקום הקיבוץ, אך עד כה לא נמצא פתרון. הקיבוץ דורש תוכנית שיקום מותאמת על בסיס פגיעות חריגות שהיו בו. לפי תבחינים שמבדילים את ניר עוז מיישובים אחרים בעוטף עזה, ב-97% מבתי המגורים בקיבוץ הייתה חדירה ישירה, והנזק היה חמור במיוחד בכל שטח הקיבוץ.

28% מתושבי הקיבוץ נרצחו ונחטפו, כולל 117 ילדים, נשים וגברים. נכון להיום, 14 תושבים עדיין חטופים, וההשפעה של הזמן על תהליך השיקום ברורה מאוד. בנוסף, 33% מחברי הקיבוץ אינם חיים או עדיין בשבי, ו-10% מילדי הקיבוץ נרצחו או נחטפו.

מיועדים להריסה

הנזקים הפיזיים שאירעו בקיבוץ הם עצומים: 44% מבתי המגורים (93 בתים) מיועדים להריסה, ו-136 בתים נוספים ניזוקו וזקוקים לשיפוץ. 12 מבני ציבור מיועדים להריסה, ו-58 מבני ציבור נוספים ניזוקו וזקוקים לשיפוץ. בנוסף, רוב הבתים בקיבוץ לא עומדים בתקני הבנייה המודרניים, כגון מיגון מפני רעידות אדמה, מיגון אש, או מיגון ממ"ד לא תקני.

חברי קיבוץ ניר עוז טוענים כי במשך כל התקופה הם נתקלו בבירוקרטיה מסורבלת שמערימה קשיים על תהליך השיקום. לדבריהם, "המדינה מצפה להוסיף תרומות פרטיות ולממן את השיקום בעצמה, אך מדובר בציפייה לא ריאלית בהתחשב בגורל הקיבוץ".

"שליש מחברי הקיבוץ נרצחו או נחטפו, והמאמצים שלנו מרוכזים בשיקום החטופים ובני המשפחות שנפגעו", אומרת אמי פלמור, פרויקטורית השיקום של הקיבוץ ומנכ"לית משרד המשפטים לשעבר. "המדינה מניחה שהקהילה תוכל לממן את החסר באמצעות תרומות, אך מדובר בציפייה לא מציאותית".

דרוש שיקום הולם

בקיבוץ דורשים שהשיקום יתבצע בסטנדרט גבוה במיוחד, בעיקר בהתחשב בקרבה לגבול והחשש מאירועי טרור בעתיד. הם מבקשים תכנון בתים שיתאימו לסטנדרטים מחמירים יותר של מיגון, הן מפני רעידות אדמה והן מפני פגיעות אמל"ח. כמו כן, תושבים שמבקשים לשוב לקיבוץ מציינים שההחלטות בנוגע לשיקום הן צנועות מדי בהשוואה ליישובים אחרים בעוטף עזה.

"מדובר בבתים ישנים, קטנים מאוד, ובעלי קירות דקים שאין להם מיגון מספיק", אומרת פלמור. "הסטנדרטים של השיקום לא מתאימים לאזור שנפגע בצורה הקשה ביותר".

המאבק על השיקום הפיזי של הקיבוץ הוא לא המאבק היחיד. חברי הקיבוץ מציינים כי המדינה לא סיפקה מענה לכל הצרכים הנלווים, כמו חינוך, בריאות ובריאות הנפש, בעקבות אסון 7 באוקטובר. גם אם תינתן להם תמיכה כלכלית בהמשך, הם יצטרכו להשקיע מכספם עבור מבני ציבור ותהליך ההתאוששות.

לסיום, טוענים בקיבוץ: "היקף הפגיעות והנפגעים בקיבוץ מהווה אינדיקציה לעוצמת הפגיעה, ומשפיע על יכולת ההתאוששות שלנו. יש להקל על עול השיקום ולספק לנו את התקציבים הנדרשים על מנת שנוכל לשוב ולהתאושש מהאסון".