ישראל שוקעת במהירות לתוך משבר פנימי עמוק, שעלול לאיים עליה יותר מכל חזית חיצונית אחרת. למשבר הזה יש עדויות רבות: חוק הגיוס שמקודם בניגוד מוחלט לצרכי צה"ל, החקיקה המשפטית שמקודמת במהירות שיא, הניסיונות המוגברים לפגוע בשומרי הסף ובתקשורת, ומעל לכל - סוגיית החטופים וההתחמקות הנמשכת מהקמת ועדת חקירה ממלכתית לכשלי מחדל 7 באוקטובר.

סוף השבוע החולף הציף את עומק המשבר בשתיים מהסוגיות האלה. ראשית, בעניין החטופים. ישראל, למעשה, הפריטה את עצמה מכל מחויבות לאנשיה שנחטפו, והעבירה את הבעיה לטיפולה המלא של ארצות הברית. מעבר לכשל המוסרי הבסיסי, יש בכך גם סיכון ממשי משום שישראל מסתכנת באובדן שליטה על התהליך. מי שיקבע יהיה הנשיא טראמפ: ברצותו, ישמור על האינטרסים של ישראל; ברצותו, יתעלם מהם.

הבלוף של חמאס

הדאגה המוגברת לעניינו של החטוף עידן אלכסנדר – אזרח אמריקני – ושל חטופים חללים נוספים שמחזיקים גם בהם באזרחות כפולה, היא דוגמא מצוינת לכך. זה לא משנה אם אדם בוהלר הורחק או לא מהמו"מ: גם בהיעדרו, האמריקנים דואגים קודם כל לאזרחים שלהם.

חמאס זיהה זאת, והציע לשחרר מיידית את אלכסנדר. בינתיים השליח סטיב ויטקוף מסרב ותובע שחרור רחב יותר (של 5 חטופים חיים), אבל מתישהו עלולה להימאס עליו גם גרירת הרגליים הישראלית – כפי שקרה ערב החתימה על שלב א' של ההסכם.

ישראל שומרת בשלב זה על עמימות בכל הקשור לאינטרסים שלה. למרות שעברו כבר שבועיים מאז הושלם שלב א', ולמרות ההצהרות הגלויות, צה"ל לא חוזר ללחימה בעזה. אפשר להניח שזה קשור לדרישה האמריקנית למצות את המו"מ, וגם לחוסר רצון לעשות זאת במהלך חודש הרמדאן. המשמעות בפועל היא שחמאס מבסס את אחיזתו בשטח מבחינה צבאית ושלטונית, ובמשתמע יקשה יותר על כל פעולה צבאית עתידית.

המציאות הזאת של הפסקת אש בפועל גם מעבר למועדה הרשמי מחייבת תהייה: אם ישראל יודעת לחיות איתה, כפי שקורה כעת, מדוע היא לא עושה צעד נוסף וחותרת לעסקה כוללת של שחרור חטופים, שכורכת גם את פירוז הרצועה והפסקת אש קבועה. ישראל תוכל כך לחשוף את הבלוף של חמאס אם יסרב לשחרר את כולם, וגם אם יעשה כן כפי שהצהיר – הארגון ייתן בעתיד מספיק סיבות לישראל לשוב ללחימה משום שספק אם יתנזר מהתעצמות צבאית.

רצוי שארגמן ייחקר

הסוגיה השנייה שהעסיקה את ישראל בסוף השבוע היתה דבריו של ראש השב"כ לשעבר, נדב ארגמן. הדיון בתקשורת וברשתות החברתיות התמקד באיום המרומז שהשמיע ארגמן כלפי ראש הממשלה נתניהו, כי יספר את מה שהוא יודע אם תהיה פגיעה בדמוקרטיה. נתניהו אף מיהר לשגר באמצעות עורך דינו מכתב למפכ"ל המשטרה, ובו דרש לפתוח כנגד ארגמן בחקירה על סחיטה באיומים.

״אם ראש הממשלה יחליט שהוא פועל בניגוד לחוק, אם לא תהיה ברירה, אומר כל מה שאני יודע״ נדב ארגמן בראיון בלעדי הערב: pic.twitter.com/LCleB1YLmo

— Yonit Levi (@LeviYonit) March 13, 2025

הציבור הישראלי צריך לייחל שחקירה כזאת תיפתח. ארגמן יאמר בה את כל מה שהוא יודע, ודומה שחובתנו להבין במה מדובר. עם זאת, ספק אם חקירה כזאת אכן תיפתח: השיח הישראלי רעיל מאוד כיום, ונבחרי ציבור משתמשים באיומים בוטים מאלה על בסיס יומיומי. ממילא גם עומדות לארגמן הגנות רבות, וספק אם ראש הממשלה עצמו רוצה שהוא יספר בה הכל – מענייניו האישיים הכמוסים ביותר של נתניהו, ועד ענייניה הכמוסים ביותר של המדינה.

בלהט הוויכוח האם ארגמן איים או לא, נזנח הדיון על דברים אחרים שאמר - בעיקר בכל מה שקדם למתקפת החמאס. מזוודות הכסף מקטאר ששב"כ התנגד להן, בלימת כל הצעה וניסיון לחסל את ראשיו, מדיניות ה"שקט ייענה בשקט", מדיניות ההפרד ומשול מול הרשות הפלשתינית, ועוד. לכל אלה אחראי נתניהו אישית, ובגינם הוא עושה כל מאמץ למנוע ועדת חקירה ממלכתית.

יתרה מזאת, בעודו תובע משב"כ להשלים את התחקירים (ותוקף את הארגון שהם אינם מספקים), נמנע נתניהו ממתקפה דומה על המטה לביטחון לאומי ועל המוסד שכפופים לו במישרין וטרם תחקרו את עצמם. כשם שהציבור זכאי להכיר את תחקירי צה"ל והשב"כ - שכבר בוצעו ברובם - זכאי הציבור להבין מה קרה בגופים האלה, שלכל אחד מהם אחריות להיבטים מרכזיים בכשל.

הוא הדין בהיעדר שיתוף הפעולה של ראש הממשלה והגורמים הכפופים לו עם חקירת מבקר המדינה, וזאת בשעה שצה"ל והשב"כ הצהירו כי ישתפו עימו פעולה באופן מלא.

נתניהו מסיט את האש

נתניהו, כדרכו, מנסה (בהצלחה לא מבוטלת) להסיט את האש מעצמו אל ארגמן ואחרים. כך נהג בפרשת הקלטת הלוהטת לפני 30 שנה, כשטען שגורמים בליכוד מנסים לסחוט אותו, וזאת בניסיון להסיט את האש מהעובדה שלא היה נאמן לרעייתו.

טענתו כעת מלווה במתקפה אישית בוטה - שמסתייעת בשלל שופרותיו בתקשורת - כנגד ראש השב"כ רונן בר, שאינו קשור כלל ועיקר לדבריו של ארגמן, וביום שישי אף שיגר מכתב לגמלאי הארגון שבו הבהיר כי כוחו של הארגון בממלכתיותו, וכך יישאר.

המתקפה של נתניהו על בר אינה מגיעה בחלל ריק. ברקע שלה ניצבת פרשת "קטאר גייט" שנחקרת כעת, וקושרת במישרין את לשכת ראש הממשלה עם הספונסרית הראשית של חמאס.

בעולם מתוקן, נתניהו עצמו היה דורש חקירה כזאת, ומבהיר שישתף עימה פעולה בכל דרך וירחיק מסביבתו את כל מי שנגוע בפרשה. אולם נתניהו נוהג ההיפך, והוא מגובה בהרעשה רחבה שמטיחה בשב"כ שלל שקרים - מטענה שבר ידע מראש ממצרים על מתקפת החמאס, ועד לטענה ששב"כ שיגר לפני המתקפה צוות טקילה לכפר עזה כדי לחלץ שתיים מהעובדות שלו (בפועל האחת נרצחה והשנייה חולצה רק בשעות הבוקר המוקדמות שלמחרת).

המתקפה הזאת של נתניהו וסביבתו היא שיאה של מחלה אוטו-אימונית שפשטה בישראל, שבה הגוף תוקף את מנגנוני ההגנה שלו. התוצאה היא החלשה משמעותית של השב"כ, בהמשך למתקפות שהחלישו את צה"ל - שתוביל בהכרח להחלשתה של מדינת ישראל כפי שקרה ערב המלחמה.

מסתבר שלמרות המספר הבלתי נתפס של חללים, חטופים, עקורים ונזק פיזי, כלכלי ונפשי - ישראל לא למדה דבר, והיא דוהרת במהירות לתהום עמוקה עוד יותר מזאת שהיתה בה ב־6 באוקטובר.