מנהיגי הציבור החרדי לא התעלו לגודל השעה - ואף החריפו את הטון כלפי השירות בצבא

היום דיברתי בפני ועדת חוץ וביטחון על חוק הגיוס, וכך אמרתי להם: תודה על הזכות לדבר בפניכם. אתם נבחרי ציבור, וגורל המדינה בידיכם באחת השעות הקשות שידע העם הזה.

440 יום עברו מאז אותה דפיקה בדלת. כשפתחתי וראיתי את פניהם העצובות של המודיעים, שאלתי אותם: "מי מהארבעה?" באותה נקודת זמן היו לי ארבעה ילדים שלחמו בעזה. הם ענו לי – "יהונתן נהרג". מאז ועד היום נפלנו לתהומות הכאב.

שלושה ימים אחרי שקמנו מהשבעה, בני חזר להילחם בעזה. הוא בא אליי ואמר: "אבא, אני חייב לחזור. צריכים אותי. אין אנשים". הסכמתי, כי זה פיקוח נפש. מאז ועד היום הפסקנו לישון בלילה מדאגה לדפיקה שנייה.

1052 ימי מילואים עשו במצטבר ילדיי וחתני. מתוכם 662 ימים אחרי שיהונתן נהרג. כעת יש לי חתן שמשרת בעזה – זה סיוט אמיתי. קשה לנשום.

במהלך התקופה הזו התראיינתי למעלה מ-200 פעמים. ברובם המוחלט סירבתי לדבר על חוק גיוס לחרדים. סברתי, ואני סבור עד היום, שעדיף שיח של אחים משיח של חוקים.

19 השנים הראשונות של חיי גדלתי בבני ברק ולמדתי עד התיכון בחינוך חרדי. חצי מהמשפחה שלי חרדים. החרדים הרבים שאני מכיר הם רגישים, בעלי חסד ואהבה לעם ישראל. לכן הייתי בטוח שהם עצמם יובילו את המהלך לגיוס חרדים באופן מושכל. היה לי ברור שזו מצוות פיקוח נפש ואיסור "לא תעמוד על דם רעך". שנה וחצי עברה – וזה לא קרה. מנהיגי ועסקני הציבור החרדי לא התעלו לגודל השעה. הם המשיכו כאילו כלום לא קרה, ולעיתים אף החריפו את הטון כלפי השירות בצבא.

שתי טעויות אני מבקש להפריך כאן:

א. שירות בצבא לא פוגע בעולם התורה.
11 שנים למדתי בישיבת "מרכז הרב", ואני יכול לומר לכם – זה שקר. עולם התורה הוא ענק. הוא מורכב מצעירים לפני גיל הגיוס, מאנשים שעברו את גיל הגיוס ומאלו שמצבם הבריאותי לא מאפשר להם להתגייס. זו כמות עצומה של לומדי תורה.

מי שלא לומד – צריך להתגייס באופן מיידי למסלולים שיוכשרו לכך. מי שלומד – חייב לקבל דחייה, ולאחר כארבע שנים לעשות שירות מקוצר שיכשיר אותו לשרת במילואים. כך אני עשיתי. כך עשה בני יהונתן – בן תורה אמיתי ולוחם דגול. הנה תמונתו: צדיק, לומד תורה, וחייל נפלא.

ב. אין "החרדים" – יש אנשים.
1,335,000 יחידים מקיימים אורח חיים חרדי. הם לא גוש אחד. כמו בחברה החילונית וכמו בציונות הדתית, גם כאן יש דעות שונות ומגמות שונות.

כששר הביטחון והרמטכ"ל אומרים שצריך לבקש הסכמה מהחרדים, זו טעות נפוצה. ברגע שמדינת ישראל תפסיק להסתכל על החרדים כמקשה אחת – אפשר יהיה לחולל נפלאות במגוון תחומים.

החוק שאתם מחוקקים, חברי הכנסת הנכבדים, הנמענים שלו אינם הפוליטיקאים החרדים, לא העסקנים שמאחוריהם ואפילו לא הרבנים. החוק חייב לפנות ישירות וחד-משמעית אל מיליון ושלוש מאות שלושים וחמישה אלף חרדים – כל אחד ואחד מהם. הוא חייב לקרוא להם להתגייס, והוא חייב לוודא שהם מצייתים לחוק ושיש לו שיניים וסנקציות אישיות.

רק כך נוכל להמשיך להילחם על חיינו. רק כך נוכל להמשיך לתפקד כחברה מאוחדת. אל תדברו ביעדים ובמכסות. דברו על חוק גיוס ועל סנקציות אישיות.

הכותב הוא אב שכול ויו"ר ארגון "למענם - לא חוזרים ל-6 באוקטובר"