מהומת הפרסום של תחקיר השב"כ השבוע רק מחדדת את מה שזועק בשנה האחרונה: כל יום שבו רונן בר ממשיך להיאחז בכיסא הוא לא פחות משיא החוצפה. שיא בחוצפה אישית, שיא בשיבוש מערכתי ושיא בפגיעה בדמוקרטיה.

אבל אירועי התקופה האחרונה מביאים את רונן בר ותומכיו לרמות חוצפה פורצות דרך. ההדלפות המגמתיות מהנאום הפנימי של בר השבוע, עצם קיומן ועוד יותר מכך תוכנן, קוראים תיגר על כללי המשחק של מדינה, חברה ודמוקרטיה. מלמדים שהעיוורון ועזות המצח ממשיכים להוביל את צמרת הארגון.

קודם כל התחקיר הפנימי, שלא צריך להתעמק בפרטיו כדי להבין עד כמה הוא בבחינת טיוח מניפולטיבי. אין ספק שלעיוורון, לקונספציה ולמורך של ממשלות הדור האחרון היה תפקיד חשוב בהובלת מדיניות האסון, אבל - אם השב"כ אכן חשב שחמאס לא מורתע ומתכנן לתקוף, הוא היה מגיב אחרת לחלוטין ב־7 באוקטובר. מי שבאמת העריך שקיים חשש להתקפה, היה פועל הפוך מהאופן שבו פעל השב"כ.

אבל נניח לשערוריית התחקיר - התניית מועד הפרישה של בר בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, שלא לדבר על הכתבת זהות המחליף שלו, היא בדרך לניסיון פוטש. אכן, ועדת חקירה אמיתית עם שיניים חייבת לקום, והבריחה מאחריות של נתניהו מבישה בפני עצמה. אבל אין לכך קשר לחובת הפרישה המיידית של אחד האחראים המרכזיים לאסון - רונן בר. כמשרת ציבור ממונה הוא לא יכול להעמיד תנאים, רק ללכת. 

אבל להתניות שהציב בר יש ממד חמור מסתם חוצפה, במיוחד כשהן מגובות בקריאות של אנשי ציבור ולשעברים, שיקפיד שלא להתפטר. כך הטענה שבר לא יכול לפרוש כיוון שמתנהלת חקירה בעניין הקשר הקטארי, או האמירה שבר חייב להישאר כדי לשמור על הדמוקרטיה.

מדובר בזן טיעונים ששוטף אותנו בשנים האחרונות, במסגרת הניסיון להפוך את הרעיון הדמוקרטי על ראשו. לזלזל בבחירת רוב העם ולקדש פקידי ציבור שפועלים בניגוד לסמכות ולעמדת רוב הבוחרים, כיוון שהם משרתים את "הרעיונות הנכונים". מדובר בקו שהוא לא פחות מדיקטטורי.

חקירה נוקבת בעניין הקטארי צריכה להיערך, אבל אין לה קשר לזהות ראש השירות, במיוחד שהראש הזה היה שותף לעידן שיחוד חמאס וההתרועעות עם הקטארים. ולגבי מינוי המחליף - ברירת המחדל צריכה לדחוף דווקא להצנחת מישהו מבחוץ. אדם שיטלטל את החשיבה המורעלת של הארגון מאז ימי אוסלו וכהונתו של יעקב פרי, מי שינחיל סוף־סוף רעיונות רעננים ונכונים גם בשב"כ.

עזות המצח של נתניהו

אכן, קיים הבדל בין משרת ציבור ממונה לבין מי שנבחר על ידי הציבור, אבל דווקא משום כך נדרשת הקמה מיידית של ועדת חקירה עם שיניים, שתחקור גם את פעולות בנימין נתניהו והצמרת המדינית בדור האחרון. עיקרי הנתונים הרי בוערים בנו ולא זקוקים להוכחה, לכן ברור שוועדה שכזו לא תוכל שלא לסמן לנתניהו את הדלת החוצה. כי מי שהיו אחראים לקונספציה, קבעו מדיניות והובילו אותה, הם בוודאי אחראים.

פרדוקסלית, דווקא הטענה המוצדקת שיש לחקור את מסכת האירועים שמאז הסכמי אוסלו וההתנתקות, מחזקת את אשמת הדרג המדיני ובראשו נתניהו. מאז 1996, במשך רוב השנים, נתניהו הוא ראש הממשלה, הוא שאחראי לקביעת המדיניות, לגרירת הרגליים, למורך, להונאה העצמית, אפילו להתקפלות בפני הדרג המקצועי - כל מה שהוביל אותנו לאסון. 

לכן, המאמץ השיטתי של ביבי וחצרו להטיל אשם על אחרים, תוך מסמוס כינונה של ועדת חקירה מחייבת, הוא חלק משיא החוצפה שנרשם בימים אלו. אמת, את ראש הממשלה ניתן להדיח רק בבחירות או באמצעות הרוב בכנסת, אבל גם באמצעות מסקנות של ועדה בעלת סמכות. דווקא משום כך, הכשלת הקמת ועדה כזו, שלא תמונה בידי נשיא העליון השנוי במחלוקת, היא שבירת כלים בפני עצמה.

רק ששיא חוצפת נתניהו והקואליציה התחדד השבוע במיוחד, עם האישור הממשלתי לתקציבי הנצחת הסרבנות וההשתמטות של החרדים. בעוד הרמטכ"ל החדש קובע שעוד לא הכרענו את חמאס ושגיוס מילואים נוסף נמצא בפתח, בעוד הממשלה דוחפת בצדק למיטוט חמאס - נרשמו השבוע שיאי חוצפה ברמיסת הציבור המשרת והמקריב.

1.27 מיליארד שקל ל"מוסדות תורניים"

האוכלוסייה המורדת במדינת ישראל קיבלה השבוע, בהחלטת ממשלה, 1.27 מיליארד שקל ל"מוסדות תורניים", נוסף על 370 מיליון שכבר נמצאים בבסיס התקציב; 70 מיליון ל"תרבות תורנית"; 60 מיליון ל"סבסוד תלמידי ישיבה מחו"ל"; 50 מיליון חרדובלוף דומה, דרך משרד הרווחה; 28 מיליון למניעת הנשירה מישיבות, כלומר - לסיכול הגיוס של מי שאינם לומדים, וכמובן - שוחד הבחירות של ש"ס בדמות 277 מיליון לכרטיסי מזון.

לממשלה שמובילה את העם למלחמה, להמשך מאבק והקרבה, אין זכות לשלוט כשהיא פוטרת ומפטמת ציבור שלם - כדי שזה ישאיר אותה בשלטון באמצעות האצבעות המשוחדות שלו. זה בהחלט שיא החוצפה.  

חוצפת מלעיזי אורית סטרוק

המרכיב החמור ביותר בהתקפה הנבזית של יאיר לפיד על אורית סטרוק השבוע, הוא מה שעומד מאחוריה. ומאחוריה ניכרת המגמה להעליב, להוציא אל מחוץ למחנה, לסתום את הפה ולשתק את כל מי שמעז לומר את האמת. מי שמתייצב באומץ ואומר במילים פשוטות, שמעל כל שיקול אחר חייבים לנצח את האויב. לא לנשוך את השפתיים, לא להכיל, לא לספר לעצמנו סיפורים, כי אם לא נסלק את חמאס מעזה - לא נתקיים, פשוט כך.

אורית סטרוק לא באה ליאיר לפיד ודומיו טוב בעיניים כי היא לא כמוהם. הלבוש, האמונה, הנכונות להקריב, די בכל אלו כדי להפוך אותה למי שמותר להעליב ולהפוך לבלתי לגיטימית. אבל הכי חמור מבחינתו, זה שהיא מגלמת אנטיתזה לו ולדרכו. הוא, שבכהונה הקצרצרה שלו כראש ממשלה עשה במכנסיים ונכנע לחיזבאללה בעניין שדות הגז הימיים, הוא שמינה את מני מזוז באופן שערורייתי שנפסל על ידי בג"ץ, הוא - ממשיכה המובהק של הקונספציה, תואם ביבי מובהק.

ואילו היא, שכל חייה עבדה מבוקר עד אישון ליל, לטובת ובשירות הציבור. הכל תוך הקרבה מרחיקת לכת למען הערכים שהיא מאמינה בהם, ללא מצמוץ ומורך. היא שאומרת ועושה מה שהיא חושבת, פשוט כך. אבל אל דאגה, גם ההשתלחות הבוטה הזו של לפיד ועדתו לא יגרמו לסטרוק לסטות מדרכה, גם עכשיו.