"אני מאושר. אני צריך לעכל שזה קרה", אומר לי בהתרגשות מומי כהן, אביו של אלי-ה כהן בן ה-27, שחזר ארצה בשבת האחרונה כחלק מפעימת החטופים יחד עם עומר שם טוב, עומר ונקרט, טל שהם, הישאם א סייד ואברה מנגיסטו.
505 ימים הפרידו בינו לבין בנו שהיה כלוא ואזוק כל ימיו בשבי החמאס. כעת, מששב לחיקו ולחיק המשפחה אחרי רגעים שנראו כנצח, הגיעה העת לשיקום. "צריך להשלים את השנה וחצי שהוא לא היה פה", מציין מומי, ומוסיף כי התהליך יהיה איטי והדרגתי. "אנחנו כרגע בבית החולים, האחים שלו יושבים אתו פה ומתרגשים ברמות. וגם אנחנו עברנו טלטלה לא פשוטה. נפגשנו עם ראשי מדינות בכל העולם", הוא מוסיף.
מומי והמשפחה כבר ניסו לתווך ולספר לאלי-ה בגבולות האפשר את מה שהחמיץ במשך יותר משנה, לאחר שהיה מנותק ולא חשוף כלל לאף אמצעי תקשורת בשבי. "הוא לא ידע מה גודל ההמולה שהייתה פה בארץ, ולא מבין את גודל הסיפור שנהיה סביבו", הוא מזכיר, ומסביר: "הוא לא היה מחובר לרדיו ולטלוויזיה. סיפרנו לו מה קרה, איזה פעילות עשינו למענו בכיכר ובתפילות, שטסנו לחו''ל".
ומסתבר שהפעולות הללו לא נעשו לחינם. על אף שאלי-ה לא נחשף לתקשורת, מומי טוען כי אלי-ה אמר "שהוא הרגיש את האנרגיות הטובות ששלחנו אליו, את המעשים הטובים ואת התפילות". מומי סיפר כי אלי-ה ניסה לשמור ככול האפשרי על הפן המסורתי-היהודי במהלך השהות בשבי: "הוא זכר שם את התפילות. בשבת הם עשו קידוש על כוסות מים. הם מלמלו פרקי תהילים - כל אחד מה שהוא זכר. גם עכשיו הוא ממשיך להתפלל".
"הוא דאג לנו יותר ממה שאנחנו דואגים לו", מוסיף מומי האב. "הוא אמר שהוא דואג ורוצה להמשיך לפעול למען החטופים ולדבר בכיכר".
לצד המסע האינסופי של כלל משפחת כהן להשבתו של אלי-ה, לא יכל מומי שלא להיזכר בניכור שחווה מצד הממשלה. ניכור שעומד צורם כל כך אל מול התמיכה שזכה לה מהעם. "כמעט אף אחד מהממשלה לא התקשר במשך השנה וחצי האחרונות, חוץ מנשיא המדינה", הוא משחזר. "גם עכשיו אחרי השחרור לא התקשרו, אנחנו הלכנו אליהם", הוא מדגיש, אך נאחז בנחמה הגדולה שאלי-ה סוף סוף כאן; "אותי מעניין שהילד פה. זה הכי חשוב".
לאחר מכן, סיפר מומי על הקשר המחודש שהולך ונבנה אט אט עם בת זוגו, זיו עבוד, שכזכור נלחמה על חזרתו של אלי-ה ושיתפה באופן אינטנסיבי ובלתי פוסק את השלבים וההתרחשויות לקראת חזרתו בימים האחרונים. "הוא משלים עם חברה שלו את מה שהיה. מספרים לו לאט לאט על החברים שהוא איבד בתקופה הזו".
בדומה לשאר העדויות של החטופים השבים, מומי מספר שלאלי-ה ולשאר החטופים ששהו עימו לא היה מה לאכול, וחושף שוב את שיטת ההאכלה הכפויה כחלק מתעמולת חמאס והלוחמה הפסיכולוגית שלו כלפי חוץ: "רק בחודש האחרון פיטמו אותם בשביל שהם ייראו בסדר".
לצד הסיפורים, משפחת כהן לא חסכה מאלי-ה גם במזון. "פינקו אותו בסטייקים טובים. הוא התחיל לאהוב דברים שהוא לא אהב קודם, כמו דגים". הוא מציין בנימה אופטימית כי "אלי-ה חוזר לעצמו והוא מדבר הרבה", ומסכם במשפט את כל מה שחלם עליו אחרי כל כך הרבה זמן: "אנחנו נהנים מהילד".
