ירדן ביבס, שחזר לפני שבועיים וחצי משבי חמאס, מתחיל לאט לאט לחזור לחיים, תוך כדי מלחמה על השבתם של אשתו שירי והילדים כפיר (שנתיים) ואריאל (5).
מסתובב מעט בחוץ, פוגש חברים ומכרים, מנסה להתמודד בציניות עם המציאות הבלתי נתפסת והקושי שעבר.
"אבל השמחה", אומרת עופרי ביבס לוי אחותו, "השמחה לא שלמה. פתאום הבנתי שאני לא יודעת מתי הפעם האחרונה בה הייתי עם ירדן לבד. מאז שהוא עם שירי, היינו תמיד ביחד. ובטח מאז שנולדו הילדים. ופיזית הם חסרים בחדר".
ירדן, כזכור, נחטף מביתו בניר עוז ב-7 באוקטובר, והוחזר הביתה במסגרת הפעימות לפני שבועיים וחצי. אשתו שירי והילדים כפיר ואריאל נחטפו בנפרד, תועדו ברגעי החטיפה, ומאז לא התקבל מהם אות חיים. עם התקדמות הפעימות בעסקת השחרור הנוכחית, הודיעו בישראל שקיים חשש כבד לחייהם. אבל ירדן ובני משפחתו לא מאבדים את התקווה.
"אני בטוחה שגם ירדן מרגיש את החוסר הזה. שירי והילדים הולכים איתו לכל מקום. כשהוא חזר, לא הייתי צריכה לתווך לו את הסיטואציה. הבנתי שבחודשים האלה הוא היה במקום שלנו, ויצא במצב דומה לשלנו. הוא הבין שיש חשש גדול, יצא עם אותה אי ודאות שלנו, והבין כמונו, שאנחנו לא מאבדים את התקווה. עכשיו אנחנו ביחד מחזיקים את התקווה, מחבקים אותו ומחזקים אותו.
"זה מרגיע, לקום בבוקר ולדעת שלפחות אני לא צריכה לדאוג לירדן. הוא קיבל טלפון חדש ואני יכולה להרים לו טלפון ולהתכתב איתו, לעשות את הדברים הכי בסיסים שאתה אומר שפתאום אפשר לעשות את זה.
"אבל קשה לו עם הסיטואציה בה הוא נמצא. הוא יצא למקום שהוא עדיין במאבק, ומחכה. הוא רוצה וחשוב לו להיות חלק מהמאבק על שירי והילדים, ואנחנו מנסים לגונן עליו. אני מבינה מה זה אומר החשיפה הזו. הוא לאט לאט בעצמו מבין כמה הוא לא אנונימי, וכמה הוא והמשפחה שלו מפורסמת. הוא מסתובב קצת בחוץ, יוצא לסיבובים באזור, ובמרבית המקרים אנשים ניגשים אליו בטוב, ומכבדים את המרחב שלו. אומרים לו כמה הם שמחים שהוא חזר וכמה שהם מחזיקים איתו את התקווה. אבל זה לא פשוט אחרי 16 חודשים במנהרה, לגלות שאתה אחד הפרצופים המוכרים בארץ, אם לא בעולם".
החשיפה, אומרת עופרי, לא פשוטה לאחיה. "אני חושבת שהשבים מבינים כמה אנשים נלחמו עליהם. אבל החשיפה היא קשה. כל יום מגלים עוד קצת ממה שהם עברו שם, מאוד חשוב לכבד את הפרטיות שלהם ולתת להם את המקום ולאפשר להם לחזור לאנונימיות, כי הם לא בחרו בפרסום הזה.
"אנחנו כמה משפחות שנמצאות ביחד ומכירות אחת את השנייה מעל שנה. אני מאמינה שלאט לאט, אם גם השבים יישארו ביחד פה תקופה, הם גם יתחילו להתקרב. בסוף רק הם מבינים באמת את החוויה שכל אחד מהם עבר.
"אבל זה מדהים לראות שהשבים חוזרים עם כוחות של חיים. ואני לגמרי רואה את זה אצל ירדן. יש המון דברים שאני מכירה אצלו לפני השבי, ויש דברים שהוא מפתיע אותי בכוחות שלו. ועכשיו יש לו את התקווה, וכוח של חיים שהוא גדול וחזק מהכל. הוא גם מתמודד עם הדברים בציניות והומור, זה מאוד אופייני לו. וזו גם הייתה הדרך שלו שם".
עופרי נלחמת על בני משפחתה כבר 500' ימים. ועד עכשיו היא לא מבינה איך הגיעו גם ליום הזה, כשלא כולם בבית. "מי היה מאמין שנגיע ליום ה-500'", היא זועקת. "צעקנו ביום ה-100', וב-200', ובשנה, ואנחנו אומרים את אותם דברים, והזמן עובר. כל הדיבורים על שלב א' שלב ב', ועדיין מדברים על מיטוט חמאס לפני השבת החטופים? נכון, המתווה הוא לא טוב, אבל הוא נחתם והוא מציל אנשים. והמלחמה הזו חייבת להסתיים. לא יכול להיות שנגיע שוב ליום הזיכרון ולמשפחות לא יהיה קבר לעלות אליו. ככל שנגרור זמן יהיו משפחות שלא יהיה להן קבר וגם חטופים שקיבלנו אותות חיים לא יחזרו בחיים. ואסור לזה לקרות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו