כבר 500 לילות לא נרדמת יעל אלכסנדר, אמו של החייל החטוף עידן אלכסנדר, לפני שהיא משחזרת בראשה את השיחה שלהם בבוקר הארור של 7 באוקטובר.
"500 ימים ולילות אני כל כך מתגעגעת לבני הבכור האהוב. אני עם דמעות בעיניים עכשיו, כשאני שומעת את המספר הזה. זה לא אנושי. אני עוד תקועה ב־7 באוקטובר. חייבת להריץ, כל לילה, את השיחה האחרונה שהיתה לנו. עידן שלי התקשר לפני שבע בבוקר ודיבר בקול רם בגלל הרעש שהיה סביבו. אני שומעת בומים ברקע, שלא פוסקים, ועידן אומר לי: 'את לא מאמינה מה אני רואה פה - מלחמה. חטפתי רסיס לקסדה, אבל אני בסדר'. ואני, אמא שלו, מתחננת אליו: 'עידן, תשמור על עצמך, תגן על עצמך, אני איתך, אני כל כך אוהבת אותך'".
השיחה נקטעה. עידן נחטף לעזה ממוצב שסמוך לקיבוץ נירים בעוטף. יעל אומרת שלא ידעה את נפשה. "את ממש קליפה, את גמורה. לא היינו בני אדם. לא יכולתי לישון, לאכול. בום. פתאום הילד שלך נעלם. חמישה ימים לא ידענו לא יום ולא לילה. פתחנו מלא חמ"לים, עד שאחרי כמה ימים מורטי עצבים הודיעו שעידן חטוף בעזה. סיוט מטורף. אבל לפחות ידענו שהוא חי ושהלך על רגליו".
"זה היה כמו סכין בלב"
ומאז יעל, אמנית, ובעלה עדי היהלומן שחיים בארה"ב, לא מפסיקים ולו לרגע אחד לחרוש את הבירה וושינגטון ואתרים נוספים באמריקה. לעידן יש אזרחות אמריקנית, והוריו מקדישים כעת את חייהם ונלחמים בכל הכוח על החזרתו מהשבי - יחד עם כל שאר החטופים. עוזבים במשך ימים שלמים בשבוע את עיסוקיהם למען המאבק. בצהרי שישי האחרון יעל הגיעה לישראל היישר עם פרסום שמות שלושת המשוחררים התורנים. בשבת בערב כבר התייצבה בכיכר החטופים, מניפה את תמונתו של עידן על הבמה. "אני מודה שהיה לי קשה. זאת הפעם הראשונה שאני בארץ במהלך שחרור. התמונות בטלוויזיה של מה שחמאס עושה פשוט מכאיבות לי בבטן. מלחיצות".
במסגרת מאבקם ההרואי נפגשו יעל ועדי, בין היתר, עם הנשיא טראמפ ("הוא מחויב מאוד לחטופים"), וגם עם אנשי ממשל וגורמים אחרים. הם עורכים ראיונות ופועלים במלוא המרץ להשפיע ולהשיב את בנם החטוף. "זה לא יהודי, לא ערכי ולא מוסרי לא לתמוך בהוצאת כל החטופים מייד, ועכשיו", אומרת יעל, "בטח לא לתמוך בשלב ב' של העסקה, שבמהלכו אמור עידן שלנו לצאת סוף־סוף מהשבי הנורא הזה.
"ראינו את השבים האחרונים, ובשבילי זה היה כמו סכין בלב. מצד אחד שמחתי בשביל המשפחות, ומצד שני זה היה לא פשוט לראות אותם. עידן נלחם להיות בצבא. למה, למה לא נלחמים עליו עכשיו בחזרה? אני זועקת - תחזירו לי כבר את הבן שלי! תחזירו את כל החטופים הביתה!"
"לא ויתר על השירות בצה"ל"
עידן הוא כאמור בנם הבכור. כשהיה רק בן חודשיים וחצי הגיעו יעל (45) ועדי (52) לארה"ב, ומגיל 4 גדל עידן בניו ג'רזי. יש לו עוד אחות, מיקה (18), ואח, רועי (13), שחגג לא מכבר בר מצווה, ללא אחיו.
משפחה חמה, מלוכדת, עוטפת ואוהבת. יעל מספרת בעיניים נוצצות על עידן שלה: ילד מלא שמחת חיים, כובש, שידע תמיד למלכד סביבו את חבריו הרבים. היא נרגשת כשהיא מדברת עליו, קולה נסדק מעת לעת.
"עידן שלנו תמיד היה סופר חברותי, סופר משפחתי. ילד מוכשר ואהוב, חייכן, אחד שאהב מאוד את החיים. תמיד היינו מאוד־מאוד קרובים. אהבנו מאוד לנסוע, עידן ואני, ליום של בילוי בניו יורק. היו לנו שיחות עמוקות, מרגשות. הוא הכי מצחיק בעולם. קורע. טרף את החיים. כמה שאני אוהבת את הילד הזה".
אחרי סיום התיכון בארה"ב, בעוד חבריו הרבים פנו ללמוד בקולג', עידן לא הסכים לוותר על שירות צבאי בישראל.
"לא היה לנו פשוט עם זה בהתחלה", משחזרת יעל, "אבל עידן היה מאוד נחוש. הוא היה בגרעין צבר כאן בניו יורק ועלה לארץ באוגוסט 2022. נער צעיר, עלם חמודות שלי. היה לו קשה בהתחלה עם המרחק מהבית, וגם לנו. מאוד התגעגענו. לשמחתי, יש לי משפחה מאוד גדולה בישראל, שעטפה אותו, וגם אנחנו הגענו לארץ הרבה והיינו איתו. הוא, מצידו, דאג להגיע לבקר אותנו".
בישראל גר עידן בקיבוץ חצור, שם "יש לו משפחה מאמצת מקסימה", כהגדרת יעל. הוא התגייס לגולני באמצע דצמבר 2022, כחייל בודד. נהג לבקר הרבה את סבתא ורדה וסבא ברוך, וגם בני משפחה אחרים.
"אחי מן השריון": שיר חדש מנציח את נריה זיסק ז"ל, הקצין שהאמין שהכל אפשרי
"סכנה מיידית לחיילים ברצועה ולתושבי העוטף": האיום מעזה שצה"ל לא יכול לעצור
פרסומת | המירוץ לאולימפיאדה: מהמיונים להישגים
עינב צנגאוקר: "הילד האהוב שלי מתן נחטף בפיג'מה, עידן השתיקה נגמר''
הרמטכ"ל זמיר ימנה צוות שיבחן מחדש את תחקירי 7.10 - זה האלוף במיל' שיעמוד בראש
חודשיים לפני השבת השחורה נסע עידן לבקר את משפחתו בארה"ב. יעל הפתיעה אותו כשהחליטה לבוא כעבור חודש וחצי לישראל, לפגוש אותו ואת משפחתה כאן.
"הגעתי לארץ ב־31 בספטמבר 2023, ועידן ואני בילינו הרבה ביחד. כל הזמן. עם המשפחה שלי בתל אביב, עם סבתא ורדה וסבא ברוך, עם האחים שלי. היינו בסיור אמנות, אכלנו מלבי, הקינוח שהוא כל כך אוהב. ולא הפסקנו לבלות. כזה הוא עידן, מלא חיוניות ואנרגיה. היינו בים, ואחר כך הלכנו לאכול המבורגר. הוא היה מאושר".
"הוא מרגיש אותנו מרחוק"
לצערה של יעל, עידן היה מוכרח לחזור לבסיס שלו, ליד נירים. היא עוד הספיקה להסיע אותו לחצור, אפילו הצטלמו במכונית ובכניסה לבית שלו בקיבוץ. היא לא ידעה שאלו יהיו התמונות האחרונות שלה איתו, עד שיזכה לחזור מהשבי.
"בערב חג שמחת תורה, ביום שישי, יום לפני 7 באוקטובר, עידן היה איתנו בקידוש בפייס־טיים. ילד חתיך. היתה אווירה נהדרת. סיכמנו שנדבר למחרת בבוקר. מי ידע שהשיחה הבאה שלנו כבר תהיה בתוך מלחמה איומה. החיים שלנו התהפכו. זה קורע לי את הלב. גורם לי לבכי גדול.
"היו לבן שלי חיים דבש בארה"ב, והוא בחר להיות במקום אחר, בישראל. איזו מין מציאות איומה זאת? אני רוצה שכבר יחזירו אותו אלינו. מה קרה לנו? איזו הנהגה יש לנו? איפה שיקול הדעת הנכון, הצודק? אני אומרת לראש הממשלה בנימין נתניהו, 'תחשוב ולו לרגע אחד מה היה קורה אילו זה היה הבן שלך'".
יעל אומרת שהיא חייבת לדאוג גם לשני ילדיה הנוספים, להיות חזקה גם בשבילם. היא מודה שלא פעם הם אלה שמחזקים אותה. מספרת איך מיקה נאמה כבר פעמים אחדות בעצרות ענק ברחבי ארה"ב למען החטופים ("מול 600 אלף איש בקהל").
"הם מדהימים, הילדים שלי. נרתמו בעל כורחם למאבק, למלחמה להחזיר את אח שלהם מעזה. עידן היה אמור להגיע לחגיגת בר המצווה של רועי, חצי שנה אחרי יום חטיפתו. זה כמובן לא קרה. כולנו הלכנו באירוע עם חולצות של עידן ועם הקריאה להחזיר אותו הביתה עכשיו. מיקה ורועי מאוד מתגעגעים לאח שלהם, שניהם קשורים אליו מאוד. לא מפסיקים לפעול, כמונו, במטרה שישוב אליהם".
יעל מספרת גם על אות החיים שקיבלה מבנה, אחרי 421 ימים בשבי.
"הייתי בדיוק בישראל. שמעתי פתאום שעומדים להוציא סרטון של עידן, הבן שלנו, והקרקע נפלה מתחתיי. לא יכולתי להפסיק לבכות. זה היה מטלטל. עידן נראה בסרטון חיוור ורזה יותר, לא נראה כמו עידן שלנו. נתקפתי במנעד של רגשות. מצד אחד, זה היה אות חיים חשוב עבורנו. הנה, עידן חי. אבל זה הילד שלך, ואתה רואה אותו במצב כזה. רק רציתי לחבק אותו כבר. אני אדם אופטימי, ואני רוצה לראות דברים טובים.
"הבן שלי חזק, ואני יודעת שהוא יכול לשרוד את זה. אני מאמינה שהוא מרגיש אותנו מרחוק. מאז הסרטון לא קיבלנו ממנו אות חיים נוסף, ואני שוב חוזרת על הבקשה שלנו: תוציאו אותו כבר משם!".
היא מספרת שוב ושוב שהלב שלה "כל הזמן קרוע" ומחפש מזור. במה נאחזת אמא, 500 ימים בלי בנה האהוב?
"אני מחכה בקוצר רוח לפגישה שלי עם עידן", אומרת האם הלביאה, ששוב הגיעה לישראל במטרה להילחם על שחרורו. "אני רוצה רק לשבת לידו. יש לו כתפיים מאוד מנחמות. אשים את הראש שלי על כתפיו ואגיד לו 'איזה כיף, איזה כיף שאנחנו שוב ביחד'.
"אני לא יודעת מה הוא ירצה כשהוא יהיה איתנו שוב. אולי הוא יגיד שמתחשק לו אוכל תאילנדי. אולי סושי. אני רק רוצה להגיע לרגע הזה כבר - שעידן שלנו יישב איתנו בבית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו