מוטי ריכטר החל את דרכו בעסקים כשליח פיצה והיום הוא מנכ"ל חברת הפיצה פאפא ג'ונס ישראל, אותה רכש בזכיינות ביחד עם אשתו חן שהפכה למנהלת השיווק של הרשת.
לכבוד יום האהבה, יניב ריבלין אירח אותם בפודקאסט "החיים כסטארט אפ" כדי לשמוע על המסע היזמי שלהם לחוד וביחד ביצירת השילוב המושלם – בעסקים, בפיצה ובזוגיות.
ההתחלה
מוטי: "אני שמח שהתחלתי כשליח פיצה. אני תמיד אומר תודה לאבא שלי שדחף אותי ללכת לעבוד. אבל לכל דבר יש תוקף וצריך לדעת להתקדם בחיים. זה מזלי בזוגיות שחן אמרה לי 'אדוני תתקדם קדימה'. אם אתה לא מרוויח מספיק או לא עושה דברים מספיק, היא קידמה אותי ועזרה לי".
בהמשך מוטי התקדם להיות מנהל סניף ובסוף סמנכ"ל בפיצה האט, ואפילו היה לו רשת פיצריות ישראלית בקמדן מרקט בלונדון.
מוטי: "התשוקה שלי היא פיצה. הדבקתי אותה בזה".
חן: "אנחנו נוסעים לחו"ל והולכים למסעדה. הוא חייב לטעום את הפיצות. אני אומרת לו די, לפחות בחו"ל בוא נגוון קצת. לא, לא, הוא חייב".
על השותפות העסקית והזוגית בפאפא ג'ונס
חן: "הייתי בכלוב של זהב בעסק המשפחתי. לא חשבתי שאעזוב את זה בשביל לעשות פיצה, שזה משהו אחר לגמרי. אני חושבת שכשהגיעה ההזדמנות של פאפא ג'ונס, ידעתי שאני עושה את זה בשביל מוטי, שהוא צריך את הדחיפה הזאת, רק בשביל שמישהו יעזור לו לצאת לעצמאות."
מוטי: "בהתחלה כשקיבלנו את פאפא ג'ונס זה לא הצליח. היינו שלושה זכיינים, הם ציפו שהכול ישתנה ביום אחד. בסוף ניהלנו סיכונים וראינו איפה להשקיע את הכסף ולעשות את התהליך נכון. בהתחלה הייתי נוסע לבד ושם למשפיענים את הפיצה כדי שיכירו את המותג."
חן: "רצו לתת לו טיפ כי חשבו שהוא השליח".
חן מספרת עוד על התהליך: "לקחנו את העסק והחלטנו לשנות את כל התשתיות, אפליקציה ואתר. בהתחלה הוציאו לנו את המיץ, אבל התחלנו להריץ דברים. פשוט לימדנו את האמריקאים לעבוד בקצב שלנו. יש לנו המון המצאות שלנו כי אנחנו מכירים את השוק הישראלי".
מוטי: "יש לנו הרבה חוצפה ישראלית".
היום לפאפא ג'ונס יש עשרות סניפים והרשת מתפתחת וגדלה.
רגע של משבר
מוטי וחן סיפרו שמסביב ללידה של בתם השנייה ופתיחת העסק היה להם נקודת משבר בעבודה המשותפת.
מוטי: "הייתה נקודה שאמרתי שאני צריך אותך בעסק. זה היה חודש אחרי הלידה. מה שהבאת לא היה מספיק טוב, שהעסק לא יפול לפח. אני צריך אותך".
חן: "זה לא הפתיע אותי. שנינו מאוד חיים את העסק. לא הייתי מנותקת בחופשת לידה. פשוט עבדתי מהבית, רק יותר איטי. שנינו באמת על הדברים. לפעמים אני נורא מותשת ואני אומרת היום אני אעבוד מהבית, אבל אז הוא יכול לראות אותי במשרד בתשע בבוקר. אנחנו לא באמת יודעים לשבת בבית. אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים. אז חופשת לידה, לא חופשת לידה, תן לנו להיות חלק מהעשייה".
"עד השעה חמש אני הבוס, מחמש היא הבוס"
מוטי: "צריך לכבד את הצד השני ולדעת מתי לשחרר ולתת ספייס. כשבאים הביתה צריך לנתק את העבודה. אם צריך מדברים, ואם צריך לריב אז זה בסדר. אבל לדעת להבין שזה למטרת עבודה, ולא צריך לקחת את זה לזוגיות ולחיים האישיים. לעשות את הניתוק המוחלט."
חן: "מוטי למד לא לנהל אותי. לא להיות הבוס שלי".
מוטי: "אהה... פה את טועה. זה עד השעה חמש אני הבוס, מחמש היא הבוס".
חן: "אני חושבת שאם הייתה לי את ההרגשה שבעלי כל היום מנהל אותי ואומר לי מה לעשות ונותן לי בראש וזה, אני לא חושבת שזה היה מצליח. הייתי שוברת את הכלים באיזשהו שלב, זה בסוף בעלי. הוא לא אבא שלי, ולא הבוס שלי. ואז זה כן גורם לך לקחת את הכול הביתה. הוא יודע תמיד שאם הוא רוצה משהו, הוא ידבר בכבוד, הוא יבוא ויבקש יפה, תמיד הוא ימצא את הדרך להגיע את זה בצורה נעימה.
גם אם היה פתאום נפילה במכירות או משהו, הוא ידע למצוא את הדרך לעשות את זה בצורה נעימה. נראה לי שבסוף זה הכול תקשורת. לדעת באמת לדבר בכבוד, ולהסתכל אחד לשני בגובה העיניים. באמת שאף פעם לא תהיה את ההרגשה שאחד מעל השני."
מוטי: "וכל זה עד חמש, כי מחמש יש בוסית אחת ואני לא מתערב".
חן: "אני גם חושבת שבסוף החוכמה זה לתת את הספייס אחד של השני. לכל אחד יש את העניינים שלו, וכשאנחנו צריכים אנחנו יכולים להפרות אחד את השני. יש לנו גם למשל משרדים רחוקים".
מוטי: "ככה תכננתי את המפעל, שלי יהיה משרד בצד אחד ולה בשני. זה מבחינתי טיפ לאנשים - אי אפשר לשבת אחד ליד השני כל היום. בהתחלה היינו ככה, אבל אז התעסקנו באותם דברים, היום לכל אחד יש את התחום שלו והמשרד שלו".
איזה תוספת את?
בני הזוג גם סיפרו ליניב איזה תוספת פיצה כל אחד היה, אם היו צריכים להחליט:
חן: "אפשר שניים? מוטי הוא עגבניות, יש לו צד רך ומתוק, וגם פלפל חריף. הוא יודע באיזה שלב להוציא כל צד."
מוטי: "חן צריכה משהו בשרי. אם היא רוצה משהו היא ישר תוקפת – פפרוני ככה טוב ועסיסי."
הראיון המלא - בווידאו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו