הודעת החמאס אתמול על השהית שחרור החטופים בגלל "הפרות ישראליות" היא תרגיל שקוף: הארגון מזהה את הלחץ בצד הישראלי להאיץ את יישום ההסכם על רקע מצבם של החטופים ששוחררו, והוא מבקש לסחוט הישגים נוספים.

ניסיון העבר מלמד שחמאס מפר סיכומים בקלות: מי שמעורבים במשא ומתן צפו שכך צפוי להיות גם הפעם, בידיעה שישראל לא תמהר לשבור את הכלים בתגובה. היא עשויה אמנם לנקוט צעדים שונים שעיקרם בעיכוב הסיוע ההומניטרי לרצועה, אבל ספק אם תחדש את הלחימה בהיקף רחב.

זה מחיר שהיה ידוע מראש של שיטת השלבים (ובתוכה השחרור המדורג) שדרש ראש הממשלה נתניהו. כעת על ישראל לחפש דרכים לחדש את יישום ההסכם, תוך הסתייעות במתווכות כמנוף לחץ על חמאס. להסברה יהיה כאן תפקיד חשוב, ועל ישראל לשכנע שאין כאן ביצה ותרנגולת: חמאס לבדו הפר את ההסכם, והוא לבדו יישא בתוצאות.

ממדי הזוועה נחשפו

הודעת החמאס אתמול מגיעה על רקע המידע המדאיג שמגיע מהחטופים ששוחררו בשבועות האחרונים. את חלקו קשה אפילו להעלות על הכתב. בתמצית: ההתעללות איומה מכפי שתואר. היא כוללת סדיזם אכזרי, פגיעות פיזיות ומיניות קשות (גם בגברים), הרעבה שיטתית והתעללות נפשית.
ישראל ידעה לא מעט על התנאים הקשים שבהם מוחזקים החטופים עוד קודם להסכם הנוכחי.

המידע נאסף מחקירות ובדרכים נוספות, וכן על סמך נתיחת גופותיהם של חטופים שהושבו מעזה. הכל צף במידע שהועבר לכל הדרגים - מראש הממשלה ומטה - והועלה בכל דיון והערכת מצב. מי שטוען אחרת, משקר או שאטם במכוון את אוזניו מלשמוע ואת עיניו מראות.

מה שהשתנה כעת הוא הבנת ממדי הזוועה. רבות ממשפחות החטופים קיבלו אמנם אות חיים ראשון מזה זמן (וחלקן מאז 7 באוקטובר), אבל לצדו הן למדו באופן גרפי מה עובר על החטופים. רונן אהל, אחיו של אלון שחטוף בעזה, סיפר אתמול שניסה עד כה להגן על עצמו בעזרת אי־הידיעה על מצבו של אחיו. כעת נודעו הפרטים מאור לוי ואלי שרעבי ששבו בשבת האחרונה אחרי ששהו במחיצתו: אלון אזוק מזה 494 ימים, הוא עונה ופציעותיו לא טופלו, הוא ניזון מפיתה עבשה פעם בכמה ימים וממעט מים - וכמוהו חטופים נוספים.

השרים מטרפדים

המציאות הזאת היתה אמורה לחייב את ממשלת ישראל להתכנס בבהילות על מנת לחפש דרכים לשחרר את החטופים לאלתר, מתוך הבנת הסכנה המיידית לחייהם. במקום זאת, כונסה הממשלה שלשום כדי להחליט שלא להקים ועדת חקירה ממלכתית, ובמשתמע - להמשיך במאמציה לחמוק מאחריותה למחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה, שקרה במשמרתה.

במקביל, עסוקים כמה מהשרים במאמץ לטרפד את המשך היישום של השלב הנוכחי של ההסכם, ולבלום את השלב הבא שבו אמורים לשוב יתר החטופים החיים. הם מתרצים זאת בשלל נימוקים: איש מהם עוד לא פירט כיצד הוא כן מתכוון להשיב את החטופים.

בצר להן, תלויות משפחות החטופים בנשיא טראמפ. נחישותו לשחרר את החטופים הושמעה שוב במהלך טיסתו שלשום בלילה למשחק הסופרבול בניו אורלינס. הפער הזה - בין נשיא זר שהופך עולמות כדי לשחרר את החטופים שלנו, לבין חברים בממשלה שלנו שהופכים עולמות כדי למנוע את שחרורם - מעיד על אובדן מוחלט של ערכים, שמתבטא גם בחוסר נכונותם של ראש הממשלה ושל רבים מהשרים להיפגש עם משפחות החטופים, כפי שסיפר אתמול רונן אהל.

אונס, בגידה וגיהינום

האטימות שנושבת מירושלים מתבטאת גם בטרמינולוגיה שבה משתמשים השרים. בצלאל סמוטריץ' בחר במילה "אונס" כשדיבר על עתיד ההסכם ("לא ניאנס לבצע צעדים מדיניים"), שלמה קרעי בחר במילה "בגידה" כשדיבר על ועדת חקירת ממלכתית ("לא פחות מבגידה באמון הציבור"), ובנימין נתניהו בחר במלה "גיהינום" אתמול במשפטו ("שמונה שנים גוררים אותי בגיהינום הזה"). לא מקרי ששלוש המילים האלה - אונס, בגידה וגיהינום - מתכתבות גם עם סוגית החטופים, שעבור הממשלה היא משנית לשרידותה.

נתניהו הלין היום (שני) במשפטו על מצבו הרפואי. גם זה צרם, לנוכח מצבם הרפואי של החטופים ששוחררו ושל אלה שנותרו מאחור. מתבקש היה שראש הממשלה יגיע לבקר את אור, אלי ואוהד ששוחררו בשבת, כדי לשמוע על מה שעברו, כפי שעשה לאחר שחרורה של נועה ארגמני. אלא שהתמונה אז שירתה אותו פוליטית, והתמונות כיום מפחידות אותו כפי שמפחיד אותו הביקור שלא התקיים בניר עוז.

חברים בממשלה טוענים שהתנגדותם לוועדת חקירה ממלכתית ותביעתם להמשיך במלחמה נשענים על רצון העם. גם זה שקר: רוב העם תומך באופן עקבי ומוצק בהקמת ועדת חקירה ממלכתית ובפתרון סוגית החטופים קודם להמשך המלחמה. זה גם מה שאומר טראמפ: קודם נשחרר אותם, ואחר כך נשחרר את עזה מידי החמאס. כעת נדרש למצוא את הדרך לעשות זאת.