"לעולם לא עוד", אמרו לנו תמיד בארשת רצינית בכל כנס שעסק בזכר השואה. והנה, השנה היא 2025 והמראות שראינו בשבת הם מראות שואה - יהודים מעונים, כחושים, מוזלמנים, אודים מוצלים מאש. בקושי עומדים על הרגליים, עור ועצמות, צילי אדם החוזרים מתופת אל תופת, לידיעה שחלקם נותרו כמעט לבד בעולם ולא יזכו לחיבוק האישה והבנות. את הכל שרפו, טבחו ולקחו מהם בני העוולה.

הפעימות הראשונות עוד השיבו בנו דופק. למראה התצפיתניות ניסינו לשכנע את עצמנו שאולי נצליח לעמוד בחדשות האכזריות ובריאליטי החולני של חמאס. נתלינו בסיפורי הגבורה מעוררי ההשראה וברסיסי העדויות מהשבי.

התעללות והרעבה יומיומית

ואז הגיע ירדן ביבס, עם עיניים אדומות ומראה חיצוני שלא הותיר ספק לגבי ההתעללות וההרעבה המכוונת שעבר בשבי. ירדן ביבס חזר אל מציאות מרסקת וסימני שאלה שהיו רק הקדימון למה שציפה לנו בפעימה האחרונה שהתקיימה בשבת. אלי שרעבי, אור לוי ואוהד בן עמי, שלושה ניצולי שואה, בקושי עומדים על הרגליים, מושפלים על ידי חלאות האדם עד הרגע האחרון. יהודים מעונים ונרמסים מול המצלמות, מראות שנשבענו לעצמנו לפני 80 שנה שלא נראה עוד. שלעולם לא עוד. והרי לשם כך הוקמה מדינת היהודים, והצבא.

אך למרות ההודעות הנזעמות וההצהרות מלאות הכעס של שרי הממשלה, הנשיא ומשרד ראש הממשלה על כך שלא יעברו לסדר היום על המראות המחרידים של השבים ומצבם הנורא - לא היה זה סוד מה עובר על החטופים. בספטמבר אשתקד גופתה של עדן ירושלמי הוחזרה ארצה בתת־משקל קיצוני. 36 ק"ג של הרעבה מכוונת והתעללות יומיומית. הזמן היה קריטי והוא תקתק לרעתם. אבל היו מי שלקחו את הזמן, מרחו וטרפדו. עוד בספטמבר היה להם הפנאי לומר שמחכים לטראמפ. והחטופים, בינתיים, גוועו במנהרות.

ועדת חקירה ממלכתית, כשתקום, תבדוק גם מי אחראי למריחת העסקה על פני 42 ימים מורטי עצבים, ומי עצר פעם אחר פעם עסקאות שיכלו להציל חיי חטופים, להציל את נשמתם, להוציא אותם מהתופת הארור הזה. לפחות שר אחד לשעבר בקואליציה התגאה בכך שעצר כמה פעמים הזדמנות לעסקה שהיתה מצילה חיי חטופים.

המובן מאליו לא צריך להיאמר עוד. אזרחים תמימים שנחטפו ממיטתם, או באמצע מסיבה, לא אמורים לשלם את מחיר ההפקרה של המדינה שנכשלה בלהגן עליהם.

העסקה אינה מופקרת. הם הופקרו. ומדינה אמורה לדעת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים שיבואו. האסירים שמשתחררים הם לא מחיר שמשלמים עבור החטופים - הם המחיר שהמדינה משלמת על היהירות של 6 באוקטובר. ההיבריס. עצימת העיניים. 

בלי שלבים ובלי פעימות

עכשיו צריך להחזיר את כולם. בלי שלבים, בלי פעימות. ראש הממשלה שהתארח במלון הפאר בזמן שהשבים, עור ועצמות, בקושי עשו דרכם הביתה, חייב להפסיק עם מס השפתיים הריק מתוכן על "גביית מחיר". לטוס בעצמו יחד עם צוות המשא ומתן ולעשות הכל כדי לסיים את הסיוט שמדינת ישראל מתעוררת אליו מדי יום.

להחזיר עכשיו את בר קופרשטיין, אבינתן אור, מתן צנגאוקר, גיא גלבוע, עומר ונקרט, גלי וזיו ברמן, אריאל ודוד קוניו, עד החטוף האחרון.

כולם כולל כולם. אין להם עוד דקה אחת של חסד.