חמאס העביר אמש (שישי), באיחור של כמה שעות, את שמות החטופים שצפויים להשתחרר במסגרת הפעימה החמישית. אור לוי, אוהד בן עדי ויוסי שרעבי הם הישראליים שישובו היום (שבת). לצד הלחץ והציפייה לכך שהמעבר יהיה חלק - לא כפי שהיה בפעימות הקודמת - משפחותיהן מספרות על האדרנלין שמחזיק אותם.

משפחתו של אור לוי

טל אחיו של אור לוי: "מקוום שהעסקה תושלם. עוסקים בלחבר בינו לבין אלמוג, כל הצוות פסיכולוגי תומך איך לעשות את המפגש בניהם, הוא בטח יחזור בן אדם אחר וגם אלמוג בן אדם אחר, אז כן מנסים שהמפגש יהיה כמה שיותר טוב.

"כי זה ילווה אותו לכל החיים, אולי אפילו יותר מהלידה של אלמוג. שניהם יצטרכו להתמודד עם זה שעינב כבר איננה ועם האבל". אנחנו מאד נרגשים, אנחנו מאד שמחים. רגשות מעורבים כי כולם צריכים לחזור. אנחנו נקבל את אור חזרה ונחבר אותו לאלמוג.

"אנחנו בשיחות עם צוות פסיכולוגי איך לעשות את זה. אלמוג בן שלוש, הוא ראה את אבא שלו כשהוא היה בן שנתיים. החיבור המחודש הזה יהיה רגע שהם יזכרו כל החיים. להתמודד גם עם האבל"

"אשתו נרצחה, אך למזלנו יש לו את בנו"

גאולה לוי אימו של אור: "אנחנו בדרך לרעים, זה מאד מרגש. מאחלת לכל אל שמחכים. פשוט לא לעצור, אנחנו לוקחים חופש של שבוע וחוזרים לכיכר. אף אחד לא צריך לעבור את מה שאנחנו עוברים והם עוברים.

"לקחנו עימנו ציורים של אלמוג וסרטונים (להראות לו) הוא מאד יתרגש, הוא חי מזה שיש לו ילד קטן והוא מצפה לראות אותנו, לצערנו אשתו נרצחה, אך למזלנו יש לו ולנו את אלמוג אחרת זה היה מאד מאד קשה". אין מידע מיהמן כי אשתו אכן נרצחה, אך אנחנו יודעים שהחמאס נהנו לספר להם שרצחו את יקירהן.

משפחתו של אוהד בן עמי

איילת חכים, גיסתו של אוהד בן עמי: "יש חששות, עדיין מחכים לרגע שנראה אותו ועולה לג'יפ של הצלב אדום. נרגשים מאד, חגגנו הרבה בלילה, נסענו לבית אחותי (רז, אשתו של אוהד).

"הרמנו כוסית, בעיקר הרבה שמחה והתרגשות בקושי ישנתי בלילה", היא מוסיפה. תחושה של אדרנלין בגוף, עשינו ונאבקו הרבה, אבל לא שוכחים לרגע שיש עוד חטופים".

"שום דבר לא הכין את הריאות שלי לרגע הזה"

"שום דבר לא הכין את הריאות שלי לרגע הזה", כתבה באינסטגרם אלה בן עמי, שב-7 באוקטובר ראתה בטלגרם את אביה נחטף בפיג'מה מהבית בקיבוץ בארי.

גם האמא, רז, נחטפה ושוחררה בעסקה בנובמבר 2023. גם הבת נטלי פרסמה סרטון מהחגיגות. בסטורי באינסטגרם שלה כתבה: "עכשיו אני צופה בזריחה האחרונה, אני לא צריכה לספור כמה היו, בלי אוהדי. בעזרת השם מחר אני ואוהד ביחד, אם יהיה לו כוח הוא יקום כמובן, רואים את הזריחה".

״מקווה שהוא יהיה על הרגליים, אני לא יודעת איך אדם יכול לחיות במנהרה הזאת כל כך הרבה ימים״, הוסיפה.

מיכל , אימא של רז: "מה תוך שעה?, חשבתי עוד דקה. התרגשות מאז אתמול , יותר נכון כמו מתח, שהשעות חלפו ולא הגיעו השמות של היוצאים, כל דקה היא נצח, אני מעריצה את רז שחיכתה כל התקופה לאוהד, והייתה אופטימית עד השבוע שעבר, שאוהד לא היה ברשימה והיא נשברה.

"אני מעריצה את אלה שאני לא מבינה מאיפה היו לה את הכוחות והאומץ, בכל התקופה הזו היא בקושי ישנה, כל הזמן הראש שלה עבד וחשב מה לעשות שכולם יבינו שזה חשוב להוציא את האנשים האלו".

"לא רוצה לדמיין מה הוא עבר, איך אדם יכול לצאת משם על הרגליים כמו שראינו את קית׳. אני ראיתי את רז שהייתה בשבי פחות ימים והתרגשתי מאוד. לקחתי שני כדורי שינה לפני כל פעם. אני מעריצה את הבת שלי רז, היא מלאת חיים וגיבורה. ישבתי 12 שעות בממ״ד בשבעה באוקטובר ויצאתי משם בחיים. הכל כל כך קשה וחייבים להוציא מייד את כל החטופים עד האחרון״.

משפחתו של אלי שרעבי

"זה לא ניצחון עד שהם חוזרים"

בבית משפחת שרעבי חוגגים את שחרורו של אלי מהשבי: “זה לא ניצחון עד שהם חוזרים”. התרגשות גדולה בכפר שלם, עם הבשורה על שחרורו של אלי שרעבי מהשבי.

בני המשפחה, שעמדו דרוכים מול מסך הטלוויזיה, התפרצו בשירה ובריקודים ברגע שהגיעה הידיעה המיוחלת. כבר מתחילת המאבק לשחרורו התנוסס על מרפסת הבית שלט עם הכיתוב: “זה לא ניצחון עד שהם חוזרים” – והיום, סוף סוף, הרגע הזה הגיע.

יוכי, אחת מבנות המשפחה, התקשתה להסתיר את ההתרגשות ואמרה: “אני מרוגשת, מאושרת, חיכינו לרגע הזה. כל התקופה הקשה הזאת הייתה מלאה באי ודאות, לא ידענו מה עם אלי, ותודה לאל שהגענו לכאן. אנחנו הכי מאושרים!”.

בני המשפחה, החברים והשכנים התאספו סביב הבית, מחבקים ומחזקים זה את זה. “רק לראות את אלי, רוצים לראות אותו עומד על הרגליים,” הוסיפה יוכי. “אני שמחה בשביל המשפחה – יש לו אמא ואחים מדהימים, משפחה תומכת ומחזקת, ואנחנו כולנו נהיה כאן בשבילו, בכל מה שיצטרך”.

המאבק לשחרורו של אלי היה ארוך ומורכב, ובני משפחתו הקדישו לו לילות כימים. “אתם ראיתם את שרון, את האחיות – מה הן לא עשו בשבילו? הכול, הכול!” אמרה יוכי בהתרגשות. “אין מילים לתאר את הרגע המאושר הזה. תודה לאל”.