נחטפו, הופרדו - וחשבו שהבן נרצח: האיחוד של קית' סיגל עם משפחתו

קית' סיגל שוחרר הבוקר (שבת) לאחר 484 ימים בשבי חמאס והתאחד עם רעייתו אביבה ששוחרה לאחר 51 ימים בעסקה הראשונה.

קית' עבר הערכה ראשונית בעוטף עזה, ונפגש לראשונה עם רעייתו לאחר שירד מהמסוק במנחת בבית החולים איכילוב כשהוא עטוף בדגל ישראל. בבית החולים חיכו לו גם ארבעת ילדיו ואחיו לי.

לבני הזוג שנשואים כ־43 שנים יש ארבעה ילדים: שי (40), גל (37), אילן (32) ושיר (28) וחמישה נכדים. קית' עובד כתועמלן של חברת תרופות, ויש לו שני אחים בחו"ל ואחד בארץ. "הוא אדם אופטימי, היה עמוד התווך של אשתו ושל חטופות אחרות", משפחתו אמרה. אביבה סיפרה כיצד עזרו אחד לשני בשבי, בכך שכל ערב לפני השינה היו עורכים סבב שבו כל אחד אמר משהו טוב שקרה במהלך היום.

רגעי החטיפה של בני הזוג ב-7 באוקטובר של בני הזוג היו רוויים באלימות: הם הוצאו מהחלון של הממ"ד, לקית' שברו את הצלעות, והוא נפגע בידו מירי.

הם נחטפו באמצעות מכוניתם לעזה, שם עד לשחרורה של אביבה בנובמבר 2023 הם הועברו 13 פעמים ממקום למקום כשקית חבול. אביבה סיפרה: "במשך חמישה שבועות לא היה אפשר לגעת בו. הוא בקושי הצליח לנשום ולשבת, וכל הזמן הכריחו אותו לקום". על רגעי הפרידה מקית', סיפרה: "הוא שכב על המזרן. חיבקתי אותו, בכינו, התנצלתי שאני צריכה ללכת ונפרדנו".

סיגל, שמחזיק באזרחות ארה"ב, עלה ארצה כשהיה בן 21 ולכן גם גורמים בממשל בוושינגטון הפעילו לחץ לשחרורו. למעשה, הידיעה על חזרתו בפעימה השלישית של העסקה הופיעה לראשונה באתרים אמריקניים.

בראיון ל"ישראל השבוע" סיפרה אביבה על רגעי האימה בחטיפה: "הוציאו אותנו דרך החלון בצורה מאוד אגרסיבית. משכו ודחפו. קרעו לקית' את החולצה, שברו לו את הצלעות וירו עלינו. קית' נפצע ביד מהירי. היינו עם פיג'מות, אז הם זרקו לנו מכנסיים ונתנו לנו גם את הסנדלים.

זה היה מזל גדול, כי אחרים הלכו יחפים ונתקעו להם זכוכיות ברגליים. דחפו אותי ומשכו לי חזק בשערות. למזלי לא נפלתי, כי אחזתי בקית'. הם הכניסו אותנו לרכב שלנו וביקשו מבעלי את הקוד. הוא לא רצה לתת להם ואמר לי: 'בואי נברח'. אמרתי לו: 'הם יהרגו אותנו, אתה לא רואה שהם עם רובים?'

"גם כשכבר נסענו בתוך הרכב לכיוון עזה, הוא רצה שנברח. היה מחבל אחד עם אולר מול הפרצוף שלי, מחבל שני עם רובה והשלישי נוהג. איך אפשר לברוח כך? אני מצטערת שקית' לא ברח, ממש מצטערת, כי הוא עדיין שם. הוא בכלל לא רצה להגיע לכפר עזה באותו הלילה. היינו בפסטיבל בחיפה והוא רצה שנישן עוד לילה בחיפה, אבל אני התעקשתי לחזור הביתה. זה יושב עלי. בגלל השברים בצלעות קית' סבל מאוד במשך חמישה שבועות. לא היה אפשר לגעת בו. הוא בקושי הצליח לנשום ולשבת, וכל הזמן הכריחו אותו לקום".

סיגל גם סיפרה על החשש בשבי שבנם שי אינו בין החיים: "אחת החטופות ראתה לרגע טלוויזיה והיה כתוב על המסך - אסון בכפר עזה, 700 הרוגים. לכן הייתי בטוחה ששי הבן הגדול שלנו נרצח. התאבלתי עליו 51 יום. 

כשהוכנסה אביבה לרכב של הצלב האדום, היא שמה לב שחטופה אחרת, במצב רפואי קשה, נכנסת לרכב ליד. היתה זו אלמה אברהם. אביבה ביקשה לעבור לרכב השני. היא הבינה שמצבה של אלמה קשה, שגופה קר ושהיא על סף מוות. היא החלה לעסות את כפות רגילה ואת כל גופה ואז, ממש כמו היתה פעוטה בגן שלה, חפנה אותה בזרועותיה וכך נסעה איתה עד לחבירה לכוחות צה"ל. אלמה הגיעה לסורוקה כשהיא מפרפרת בין חיים למוות. ניצחון החיים היה, כך על פי הרופאים, לא מעט הודות לאביבה.

על תחושותיה ברגעים לאחר השחרור שלה היא סיפרה כי "דמיינתי שאני מתחבקת עם שלוש הבנות, ושאנחנו בוכות על שי שנרצח ועל קית' ששבוי. בדרך לחצרים אמרתי ללאה, העובדת הסוציאלית המקסימה, שלא אוכל לעמוד בזה, שאתעלף. לאה הלכה לעשות כמה טלפונים ואז חזרה אלי ואמרה לי: 'אביבה, מחכים לך ארבעה ילדים'. שאלתי אותה אם שי פצוע קשה, כי לא האמנתי שהוא בסדר".