שמחה מהולה בדמע בקהילת ניר עוז אחרי שחרור עופר וירדן: "נפגוש גם ידיעות קשות"

אריה איציק, חבר קיבוץ ניר עוז משנת 1971, ירד הבוקר (שבת) מדירתו הזמנית בשכונת כרמי גת שבקריית גת, ניגש לקיר עם תמונות החטופים ותלש בהפגנתיות את הפוסטרים המוכרים של ירדן ביבס ועופר קלדרון. נותרו בשבי עוד 23 בני קיבוץ, חיים ומתים.

"תליתי שלטים לאחינו הדתיים, שישמעו גם הם שסוף סוף שבו בנים לגבולם", איציק אמר בחיוך מלא. "אני מתרגש, שמח, הלב שלי דופק בפראות, אבל אל תשכח שעוד מעט נתחיל לקבל חלק מאנשינו בארונות וזה כולל לוויה, שבעה וככל שהשלמת העסקה תתארך יש סיכוי שיותר ויותר יחזרו כשהם אינם בין החיים".

חברי ניר עוז תכננו לצפות ביחד בשחרור אנשיהם, כמו שעשו ביום חמישי שעבר כשגדי מוזס וארבל יהוד חזרו ארצה, אבל חמאס לא פועל לפי לו"ז מתוכנן, והשחרור המוקדם תפס רבים מהם עדיין במיטות.

"ההתרגשות בשמיים, ירדן ועופר היו צריכים לחזור מזמן וטוב שחזרו ועדיין אנחנו חרדים לגורלם של שירי והילדים", סיפר גל גורן, שהתעורר מוקדם. "חייבים לתת ודאות לגבי מצבם. לא נפסיק להיאבק עד להשלמת העסקה".

גל הוא בנם של מיה ואבנר גורן שנרצחו ב-7 באוקטובר. גופת אמו, שהייתה הגננת של אריאל ביבס, נחטפה לעזה והוחזרה רק בחודש יולי האחרון, אז הובאה גם למנוחת עולמים.

"לי הייתה נחמה בקבורת אמי ויש לי נחמה בעובדה שירדן ועופר חוזרים. אני אומר הרבה פעמים שאני נאבק שלא יהיו יותר יתומים כמוני", גל סיפר. "נאבק למניעת מוות מיותר של חיילים והחזרת חטופים, חיים ומתים. רוצה שנעשה הכל בכדי שהמדינה תתחיל להחלים מהפצע ומהטראומה".

ליד גל עמד אחיו בר, סטודנט בטכניון, שבא לשמוח עם קהילת ניר עוז.  "יש נחמה לילדיו של עופר, שהסוף שלהם אחר מהסוף שלנו ושמחה שאצלם אבא חזר, רק אנחנו יודעים שבהמשך נפגוש גם ידיעות קשות וכרגע אנחנו חיים משבוע לשבוע עם הבנה שלפנינו ימים מורכבים וגם איתם נדע להתמודד".

לאט לאט החלו לזרום תמונות של השבים. מצבם הגופני של ירדן ביבס ועופר קלדרון נראה לפחות טוב, אבל רבים מחברי ניר עוז הבינו שירדן עשוי כבר בקרוב לקבל עדכון על החשש הכבד לגורל משפחתו.

"אלה רגשות מעורבים", הודתה דלית רם אהרון, חברתה של שירי ביבס. "מצד אחד יש שמחה והתרגשות על חזרתם של ירדן ועופר, מצד שני מאוד לא פשוט שירדן חוזר בלי שירי והילדים ואין ודאות לגבי מצבם. מהעסקה הקודמת, לפני יותר משנה, אנחנו מחכים עם חוסר הידיעה וזה קשה על אחת כמה וכמה עכשיו".

קהילת ניר עוז היא קטנה ומגובשת, אבל אותות אותה שבת שחורה ניכרים עליה היטב. "לכאורה הכל נראה אצלנו בסדר", אמרה אביבה קורין, בת ה-80. "הקהילה מתפקדת, נפגשת. אנחנו שמחים ועליזים, אבל אני יודעת שאנשים בתוכם שבורים, כי כמעט כולם קשורים לחטופים או לנרצחים. בגדול אני יותר ויותר רוצה לחזור הביתה, לקיבוץ, כי אני רואה את הכוח שלנו, אבל אחד מידידיי אמר 'תעזבי את הסנטימנטים בצד ותדעי שדברים לא יחזרו להיות כמו שהיו'. חבל, אבל גם אם המצב יהיה כמו בימים שקדמו ל-7 באוקטובר ולא יותר גרוע, אני אוכל לחיות איתו".

אנשי ניר עוז נחשפו בשבועות האחרונים לעובדה שחמאס לא עושה קולות של כניעה. הם צפו בטקסי חזרת החטופים וראו את מפגני הכוח של החמושים, מה שלא הוסיף למצב רוחם השברירי ולתכנון עתידם בקיבוץ.

"אחרי שנחזיר את כל החטופים צריך להיכנס לעזה לשטח את האזור", אומר סיימון באום, שביתו הוא אחד מששת הבתים היחידים מ-223 בתים בניר עוז, שנותרו שלמים. "רק ככה נוכל לחזור בשקט, כי אין שקט. אני לא ישן בלילות. אני עדיין ב-7 באוקטובר".

כן, למרות השמחה על חזרת השבויים אף אחד לא שוכח את הקיבוץ שנהרס. אריה איציק שמע שגדי מוזס, שהיה המדריך שלו, כבר רוצה לחזור ולשקם את ביתו, אבל הוא יודע שהמשימה מורכבת, במיוחד כשמעבר לגבול האויב ממשיך להרים ראש.

"ביטחון זה כשמישהו ייקח לנו את הממ"ד עם מנוף וישים במקומו שני עצי קוקוס עם ערסל ויבטיח שנוכל לשכב שם בשקט", הוא צוחק. "תחושה כזו, לצערי, לעולם לא תהיה".