"דרך אמונה בחרתי": המסע של מירב ברגר בעקבות בתה מגיע לסגירת מעגל

לכל אימא ואבא, אח או אחות, סבא סבתא של חטוף, היה מסע משלו בהתמודדות בדרך הארוכה, צרובת החולות והשמש הקופחת במדבר, עד שובו של היקיר או היקירה שלהם הביתה. לכל הורה או בן משפחה קרוב שעדיין נלחם על החזרתו של אהובו בשלום הביתה, יש הצעדים שהוא פוסע בהם בדרך משלו. בדמעות שרק הוא בכה, בלילות טרופי שינה שהחזה איים להתפוצץ ולהתפקע מחוסר ודאות.

יש שהרגישו כי נכונה להם המלחמה, העימות הבלתי מתפשר והיומיומי מול מפקירי בניהם ובנותיהם, יש שמצאו את עצמם בעשייה וביוזמות כמו מרתוני ריצה, סיכות בצבע שהחטופים אהבו, מאכלים שהוקדשו עבורם, ויש את מי שמצאו מפלט ונחמה בחיק ההתקרבות לעצמם, לדת, למסורת. לאלוהים. ההיאחזות באמונה הבלתי מתפשרת בחזרתה של ביתם, בכך שהשם יתברך תמיד אוהב אותנו ויהיה לנו עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, ויהיה הרבה יותר טוב מהחושך המוחלט ששולט עכשיו, העניקה להם אפשרות לנשום, להכניס אוויר לריאות, להרים את הראש, לצעוד אל עבר היום הבא.

מירב ברגר, אימה של אגם ברגר - התצפיתנית שנחטפה ממוצב נחל עוז בשבת השחורה וחגגה את יום ההולדת עשרים שלה ביולי האחרון - צעדה במשך שנה ושלושה חודשים, מאז נעקרה התינוקת שלה מהרחם הבטוח שלה, אל עבר בתה. מירב ידעה כמה בתה מחוברת אל האלוקות, הרוחניות, העומק, התפילות, והיא עצרה את פסיעותיה שלה, כדי לגשש בחולות המדבר הפרוע, ולמצוא את פסיעות בתה. עד אשר תשוב אל זרועותיה.

חוזרים הביתה - סיקור נרחב ב"ישראל היום":

• השפם שהפך לסמל, הבן שלא מפסיק להילחם והביקורת על הממשלה: סיפוריהם של החטופים המבוגרים בשבי
• מצאו את עצמם מול התופת: סיפורם של האחים במשפחת יהוד
• "התחיל טירוף בבית - והכל מול המצלמה": הבמאית שליוותה את המשפחות של שלוש מהתצפיתניות

אגם היא ילדה של חיפוש משמעות, אשר ראתה את עצמה מגיל צעיר כבעלת שליחות בעולם. במהלך הקורס שובצה אגם למוצב כרם שלום - ושבוע לפני סיום הקורס שונה שיבוצה למוצב נחל עוז. יומיים לפני שנחטפה אמא של אגם אמרה לה ״שבמקום שבו אתה נמצא זה הייעוד שלך״. במהלך קורס תצפיתניות נבחרה אגם לא׳ מ״מ ולמסלול כוכבות שמאתר לפיקוד וקצונה.

כשהתבקשה אגם לנמק למה מגיע לה להישאר במסלול, כתבה כי היא רואה בתפקיד שליחות והיא רוצה להעניק לחיילים תחושה של אמונה וביטחון. בגיל 16 אגם יצרה לעצמה לוח חזון ובו כתבה ״סיפור חיי אמונה״. בגיל 19 וחודשיים קיבלה מתנה, יומן שנקרא ״ברחבי השמיים״ ובו כתבה שהיא מבקשת ״אהבת חינם״. שומר המסך בטלפון של אגם היה ״דרך אמונה בחרתי״. בניקיונות של פסח האחרון נמצא פתק בחדרה של אגם בו כתבה ״הייתי רוצה יותר לנגן ולשנות משהו חשוב״.

העדות הראשונה שמירה שמעה מהשבי על בתה אגם, הייתה שהיא שומרת את הברית בינה לבין אלוהיה. מתעקשת לשמור את השבת בתופת של עזה, מסרבת לבשל למחבלים בשבת.

ומירב, היא פסעה בדרכה של בתה, בעקבות הדרך שהשאירה לה, ברמזים שסימנה לה. פגשתי את מירב בקבר רחל, ביום ההילולה, שהינו שבת שלמה יחד בירושלים בשבת שיועדה למשפחות חטופים. וכמה היא האמינה. ואיך היא זו שחיזקה את כולם. וסיפרה שוב ושוב על המסר שקיבלה מבתה היישר מלוע הארי. ופגשנו אותה שוב ושוב בכיכר החטופים, בהפרשות חלה, בכנסי נשים, בערבי תפילת אימהות, ביוזמה של 'אגם תמורת אגם' בו ביקשו מנשים לקחת על עצמן את מצוות הטהרה לזכותה של אגם.

וכשמירב ביקשה בשבוע שעבר מעם ישראל, שאם אפשר לעשות מאמץ ולא לצלם את בתה בשבת במידה ותשתחרר מהשבי, לעגו לה, צחקו עליה, סילפו את דבריה, אמרו שהיא אמרה שלא תבוא לראות את בתה מחשש לחילול שבת, למרות שאמרה בדיוק להפך: שהרבנות הצבאית התירה לה, ושהיא תגיע לפגוש את בתה - גם בשבת.

אותם שלעגו לה לא הבינו שמירב פוסעת בעקבות בתה כבר שנה ושלושה חודשים. וכשמגיע שחרור בשבת, אותה שבת שהיא המסר האחד והיחיד שקיבלה מבתה שבשבי, היא תעשה הכל כדי לשאול ולהבין מה הדרך עכשיו. ואלוקים לא נתן לה להתבייש. במין חוש הומור אלוקי כזה, השחרור של אגם הוקדם ליום חמישי, יחד עם ארבל יהוד וגדי מוזס.

והן נפגשות להן בסופה של "דרך אמונה בחרתי". בוכות, מחובקת, מאושרות, שלמות, ורק הן, ומשפחתן, ואלוהים, יודעים שלכל אחד ואחת, הדרך הייחודית והמיוחדת שלו במסע והמאבק הבלתי מתפשר להשבת כל החטופים. עד האחרון שבהם, אמן.