הקשר מכיתה ז', הצעת הנישואין - והשחרור: דבר לא יפריד יותר בין דניאלה גלבוע ורועי דדון

יש מעט מאוד סיפורים שהחלו ב-7 באוקטובר בטרגדיה איומה והסתיימו אחרי 477 יום באופטימיות ובדמעות שמחה, כמו סיפורם של דניאלה גלבוע, ששבה בשבת האחרונה משבי חמאס, ושל בן זוגה רועי דדון שהמתין בידיעה שרק איתה יקים משפחה. תסריט הוליוודי, תהיו בטוחים שגם שלאגר בטוח.

הקשר בין השניים הולך רחוק, לגיל 12 וחצי, כיתה ז' בחטיבת הביניים בפתח תקווה. הם לא מאותה שכונה, אבל חיברה ביניהם האהבה לצלילים. רועי הגיע מנגינה בפסנתר ואילו דניאלה אהבה לשיר. זמרת, מלחינה, יוצרת.

"זו היתה אהבת ילדים תמימה, ברמה שהם חברים, אבל היא התביישה להגיד לו 'שלום' בהפסקות", ענבר דדון, אמו של רועי, מרשה לעצמה לחייך כעת. "בהתחלה חשבנו שזה רומן נעורים עם מסיבות וחבר'ה, אבל ככל שעבר הזמן ראינו שהקשר רציני ושהם מתייחסים אליו ככזה".

שני הצעירים היו נודדים מבית משפחת גלבוע לבית משפחת דדון, לא היה ניתן להפרידם וכל מי שהיה בחברתם סימן אותם כזוג גם בעתיד. "לא יכולה להגיד שהם דומים, אבל יש קווי דמיון. הם משלימים זה את זה ויש ביניהם תקשורת טובה", מאבחנת ענבר דדון, יועצת זוגית במקצועה. "אני הרי מסתכלת על הדברים ממעוף הציפור ורואה פה חיבור מאוד מיוחד".

רק דבר אחד הצליח להפריד בין זוג האוהבים - הגיוס לצה"ל. רועי רצה להיות קרוב לבית ולחברתו, אך הצבא זיהה "חומר טוב" והחליט לגייסו להנדסה קרבית. אמרו שהוא מיועד לקצונה, אבל כל מה שרועי רצה זה לחזור לדניאלה.

"לא נפרדו לדקה"

"לדניאלה הניתוק מרועי היה מאוד קשה, הם אף פעם לא נפרדו לדקה", ענבר נזכרת. "היא כתבה שיר מרגש שמדבר על אותם חודשים, וכשהיום מקשיבים לו הוא מתאים לסיטואציה - רק בהיפוך תפקידים: רועי היה זה שחיכה לה כשהיתה בשבי".

כעת יש תכנון להוציא את שירה באופן מסודר, ומתברר שגם רועי הפתיע את כולם כשסיפר השבוע לחברתו שכתב לה שיר געגועים בזמן שהיתה הרחק ממנו. הרי גם בצבא היו תקופות שמרחק רב וימים ארוכים הפרידו בין החייל מהנדסה קרבית לדניאלה, ששובצה כתצפיתנית במוצב נחל עוז. ענבר זוכרת איך השניים ניסו לתאם יציאות רק כדי שיוכלו להיפגש בסופי השבוע, ואז הם לא נפרדו עד החזרה לבסיס בימי ראשון.

הקשר החזק זועזע באכזריות ב־7 באוקטובר 2023, כשדניאלה נלקחה בשבי. עולמו של רועי חרב עליו באותו בוקר של שמחת תורה. "מאז שפרצה הלחימה הוא ישב בבית במשך שנה ושלושה חודשים וחיכה לה", אמו מספרת. "ממש ישן על מזרן בסלון ועצר את חייו. מאוד קשה היה לראות אותו במצב הזה, בעיקר לנו כהורים. חווינו חוסר אונים. אתה לא יכול לעזור, לא יכול להגיד דבר וגם לא לעשות משהו. לא עניין אותו כלום, גם בקושי אכל. היינו צריכים להגיד תודה שהוא נושם, ממש ברמה הזו".

רועי מיעט ללכת לכיכר החטופים משום שביקור שם עורר אצלו רגשית הרבה טריגרים, ואת רוב שעות היום עשה בבית הוריו כשהוא מוקף בקומץ חברים נאמנים שביקשו לעודדו.

אופטימיות, שמחה, שיקום

בדצמבר 2023 נערך טקס הכנסת ספר תורה בשכונת כפר גנים בפתח תקווה, סמוך לבית הוריה של דניאלה. רועי רקד שם עם ספר התורה ותוך כדי כך להפתיע את הנוכחים כשהציע נישואים לחברתו שבשבי.

"זה היה ספונטני", ענבר נזכרת. "רקדנו עם ספר התורה ולפתע ניגש אליו רב ואמר 'יאללה, תציע לה'. רועי אמר 'בסדר, כשהיא תחזור', אבל הרב המשיך 'לא, תציע עכשיו' - אז רועי פשוט צרח לשמיים: 'דניאלה, התינשאי לי?'. התרגשנו ומאוד שמחנו. לא חשבנו שזה יקרה מייד, כמובן, כי הם עדיין ילדים והיא בשבי, אבל זה היה רגע מאושר".

"רקדנו עם ספר התורה ולפתע ניגש אליו רב ואמר 'יאללה, תציע לה'. רועי אמר 'בסדר, כשהיא תחזור', אבל הרב המשיך 'לא, תציע עכשיו' - אז רועי פשוט צרח לשמיים: 'דניאלה, התינשאי לי?'"

החודשים חלפו ומעט מאוד רגעי תקווה הופיעו, עד שהגיעה השמועה המרושעת שדניאלה גלבוע אינה בין החיים. למרות שלא היה אימות לדברים, הידיעה המצמררת הגיעה גם למשפחתה ולבן זוגה.

"אתה יכול לתאר לעצמך איך הוא הרגיש באותם רגעים", ענבר נזכרת. "אבל לרועי היה מנגנון שהוא שמר על אופטימיות לאורך הדרך, והיה כמעט בלתי אפשרי לפרוץ אצלו את המחסום. גם אם היו רגעים שהיינו בהם יותר אופטימיים, הוא אמר 'אני אשמח רק כשאחבק אותה', ממש שמר את השמחה לאותו רגע. ב־99.9 אחוזים מהזמן הוא לא איבד את האופטימיות".

זו הסיבה לכך שקל היה לשמוע את קריאות השמחה כשרועי התבשר בשבוע שעבר שחברתו חוזרת הביתה שלמה ואפילו מחייכת. בני משפחת דדון צפו ביחד ב"טקס" שנערך בעזה ונדהמו לראות שזו אכן דניאלה שהם מכירים.

"רועי ישב בבית במשך כל התקופה וחיכה לה, ישן על מזרן בסלון, לא עניין אותו כלום. כהורים חווינו חוסר אונים, אתה לא יכול לעזור. היינו צריכים להגיד תודה שהוא נושם, ממש ברמה הזו"

קשה היה לעצור את הדמעות כששני הצעירים נפגשו בבית החולים בילינסון. סיפור אהבה שהחל בתמימות נעורים, עבר טוויסט אכזרי וכעת אמור לחזור למסלול הישר של זוג צעיר ויפה.

"אין בן אדם במדינה, אולי אפילו בעולם, שפספס את החיבוק", ענבר צוחקת. "הוא מוקרן בלופים וכולם גם שולחים לי אותו. רועי עדיין ברגעים שבהם הוא מעכל שדניאלה חזרה והיא איתנו. זה לוקח זמן, זה שוק. שניהם צריכים כעת זמן לשיקום, והעיקר שיהיה להם טוב".

זה יהיה תהליך שיקום ארוך, אבל אלה רגעים שמאחדים את כולם ומאפשרים נשימה נקייה ואפילו חיוך, אחרי תקופה קשה של חוסר אוויר. "דניאלה היא בת־בית אצלנו, אני כמו אמא שנייה עבורה. הסובבים אותי אומרים שאני נראית נינוחה ונושמת, אבל אני עדיין לא פנויה לעצמי, לא מעכלת", ענבר מספרת. "עברנו תקופה מורכבת, מפחידה ומדאיגה. כעת מה שנותר זה שכל החטופים יחזרו לביתם. רק אז יהיה שקט מוחלט בלב".