"צריך עזרה אז באנו": אלפי צעירים נרתמו לסייע ביישובים שנפגעו בצפון

ברחוב המייסדים ההרוס במטולה, סובבים נערות ונערים בחולצות לבנות עליהן הכיתוב "לב אחד". אם תעצרו רגע, תוכלו לראות את הברק בעיניים שלהם, את האנרגיות האלה שיש רק למתנדבים, כאלה שבאו לעזור, לעשות טוב, ועל הדרך גם לעשות משהו ציוני.

"צריך עזרה בצפון – באנו לצפון. זה מאוד פשוט. אפשר לסבך את העניינים אבל כשיש צורך – אנחנו באים. יצאתי ממילואים לפני שלושה שבועות וחיפשתי מקום לעבוד בו בחקלאות. התקשרתי לחבר שסיפר לי שמקימים חמ"ל לעזור בצפון. שאלו אותי אם אני רוצה לרכז את ההתנדבות באזור מעלה יוסף, ועכשיו אני גם בזרעית ומרכז פה את ההתנדבויות", מסביר בטבעיות ישראל כרמלי (23), שהגיע צפונה מאלון שבות שבגוש עציון.

בעקבות הסכם הפסקת האש בלבנון, גייס ״לב אחד״ המעניק סיוע אזרחי בחירום, יותר מ-5,000 מתנדבים למשימות אזרחיות בצפון. גולת הכותרת היא הקמת בתי מתנדבים באזורי קווי העימות, אליהם מעתיקים את חייהם מתנדבים מכל רחבי הארץ למשך תקופה ארוכה. מדובר בצעירים מכל קצוות החברה הישראלית, חלקם לפני צבא וחלקם בעלי משפחות, שעזבו הכל ועברו לצפון כדי לעזור לתושבים לשקם את חייהם. הסנוניות הראשונות של בתי המתנדבים נרשמו בזרעית ומלכיה, כאשר המתנדבים עוסקים בשיקום ושיפוץ בתים, מעברי דירה, ניקיון המרחב הציבורי, עבודות חקלאיות, תגבור אבטחה וכל מה שצריך. בנוסף, הקימו בארגון את "חמ״ל הסיוע הצפוני" בקיבוץ עמיר שנועד לענות על צרכים פרטניים לתושבים בשורת יישובים ורשויות בצפון.

"אנשים חושבים שבתים שלא נפגעו מירי או רסיסים, פשוט מחכים שיחזרו אליהם ולא קרה לה כלום. אבל זה לא ככה בכלל. יש בליה, יש בעלי חיים שנכנסים, יש תקלות שלא טופלו והתרחבו. הגענו למשל לבית במושב אביבים שהיה הרוס. המתנדבים שהיו שם ראו, בכו ועזבו. בעלי הבית היו ממש בדיכאון. ואז הגענו והתחלנו לעבוד. ניקינו, סידרנו, פינינו את הזגוגיות השבורות של החלונות. עכשיו זה נראה אחרת לגמרי", מסביר ישראל.

בבוקר שבעה באוקטובר, מתנדבי לב אחד הקימו מערך סיוע אזרחי שהחל בארבעה חמ”לי פעילות. היום יש להם כבר 18 חמ״לים עם 70,000 מתנדבים מכל רחבי הארץ. בהתחלה עבדו בעיקר בעוטף עזה, ואז העתיקו את המודל גם בצפון.

כרמלי מספר שבחלק מהיישובים שהו חיילים במהלך הלחימה בצפון. הם לא נכנסו דרך הש.ג שהיווה מטרה לחיזבאללה, ופרצו פרצות בגדר ההיקפית. כתוצאה מכך, נכנסו ליישובים פרות. בבית אחד מצאו המתנדבים שרידי אחת מהפרות האלה. "אספנו את העצמות שלה בכל רחבי החצר. כל פעם מצאנו חלק אחר שהתנים גררו לשם. זה היה הזוי. בכלל, בכל המושב ההוא יש מלא קקי של פרות, המון נזק שאנחנו בכלל לא חושבים עליו. לא חשבתי שזה יהיה ככ גרוע. חשבתי שאראה כמה בתים הרוסים, לא הבנתי שרוב ההרס זה מהזנחה, ופתאום אתה מבין שזה בכל בית, ההיקפים הרבה יותר גדולים ממה שתיארתי לעצמי".

כרמלי מרכז את קבוצות המתנדבים שמגיעות ומתאים אותם לצרכים העולים מהשטח. "מכינות שינו את כל התוכנית שלהם והחליטו לבוא. יש גם אנשים פרטיים שמגיעים. יש כאן תופעה של דודות בנות חמישים שפשוט באות. זה לא מגזר מסוים, זה כל עם ישראל ויש בזה משהו מרגש מאוד".

החמ"לים פועלים מול רבש"צ היישוב ורכזת הקהילה, שמנתבים אותם למקומות שזקוקים להם הכי הרבה. הנהלת היישוב מפנה אותם למקומות אליהם מפנים את כמויות הזבל האדירות שהם מוציאים מהבתים. הכל עובד בשיתוף פעולה בין המתנדבים למקומיים.

ברוב יישובי הצפון כבר בטוח להסתובב וישראל יכול לנתב את מתנדביו לאן שצריך. יש מקומות בודדים שמשרד החינוך עדיין לא מתיר לשלוח אליו את אלו שבאחריותו. "אין הרבה מגבלויות בטחוניות. באזור מטולה יש יותר אבל זאת לא הגזרה שלי. התחושה מאוד בטוחה, יש כאן ביטחון, יש צבא." מרגיע ישראל.

בהתנדבות כזאת עם ממשק כה קרוב לאוכלוסיה, נוצרים קשרים חמים. למשל כמו זה בין כרמלי וזוג מבוגר ממושב זרעית. "בשבוע שעבר עבדנו בזרעית בבית אחד. בצהריים האישה, כרמלה, הכינה לנו ארוחת צהריים מפנקת. עבדנו קשה ונוצר בינינו חיבור נהדר. מאז אנחנו שותים שם קפה בכל בוקר. ככה אנחנו פותחים כל בוקר, וזה נותן לנו תחושה של בית.

מתי תדע שנגמרה המשימה?

"אני לא חושב שזה יהיה ברור. אני משער שלאט לאט יתמעטו הפניות, שנראה יותר אנשים חיים פה ושנבין שהגליל חזר לחיות." הוא אומר וחוזר לעבוד. תומר דרור, מנכ״ל ארגון לב אחד מסכם: "יש עוד עבודה רבה לפנינו, ואני רוצה לקרוא מכאן לכל מי שיכול להגיע ולהתנדב במשימות שיקום הצפון. עם ישראל הוכיח כי הערבות ההדדית היא הנשק הסודי שלנו ויחד נוכל לנצח כל אתגר. תושבי הצפון צריכים אותנו עכשיו וזה הזמן להירתם למענם״.