"רוצות לרוץ אליה ולתת לה חיבוק ענק": חברותיה של לירי אלבג צופות ברגעי שחרורה

ביישוב מתן, הסמוך ליישוב ירחיב בה מתגוררת משפחתה של לירי אלבג, התכנסו הבוקר (שבת) חברותיה הקרובות כשהן לובשות חולצות עליהן כתוב "לירי שלנו" עם תמונה משותפת שלהן. הן צפו ביציאתה מרכבי חמאס והעברתה לידי רכבי הצלב האדום, כשהן בוכות ומחזיקות ידיים, וקוראות "לירוי".

אלי אלבג, אביה של לירי אמר לערוץ 12: "הן עומדות על הרגלים מחייכות, הגיע הזמן, אנחנו בהתרגשות שכולנו, מחכה שתקרא לי אבוש. בתי משתחררת אבל אני לא יכול לשמוח כי יש לנו חטופים בעזה".

"איזו אלופה, היא מאושרת. היא קולטת שהיא חוזרת הביתה למשפחה ולחברים", סיפרה טל. "זה קטע מטורף. חודש הבא יש לה יומולדת, את היומולדת הקודם היא ציינה בשבי ועכשיו נעשה לה חגיגה גדולה. זה היה רגע מדהים לראות אותה משתחררת. ידעתי שהיא חזקה אבל לא חשבתי עד כדי כך. הלב שלי מתפוצץ, הגוף שלי רועד. היא לביאה, היא גיבורה".

דודה של לירי: "זהו פשוט נגמר, נתחיל מחדש, היא בדרך הביתה וואו וואו. רק לחבק אותה, לגעת בה להרגיש אותה".

אגם: "זה פשוט הרגע הכי מאושר בעולם לראות אותה הולכת ומחייכת ועושה להם לייק. זה מוכיח את מה שאמרנו, שהיא חזקה".

"בשבעה באוקטובר הייתי בבית ודיברתי עם לירי בבוקר, ובערך בשעה 9 אבד איתה הקשר", מספרת אליה. "בערב ראינו סרטון שהיא נחטפה. האמנו שהיא תחזור אלינו. היינו בטוחות. אנחנו מחכות שהיא תחזור, רוצות לרוץ אליה ולתת לה חיבוק ענק".

"זו סיטואציה נוראית שהיינו צריכות להפגין ולהילחם על החיים של החברה שלנו", מוסיפה אגם. "אבל יש לזה סוף והיא תהיה בבית. זה היה קשה לראות את הסרטון. זה היה מטלטל אבל זה נתן לנו תקווה כי היא בחיים. אבל זהו, היא חוזרת"

טל: "זה 478 ימים שמתרכזים ליום אחד. אין לי מילים. זה היום הכי מאושר בחיים שלי. כל הגוף שלנו בהתרגשות. מחכים לה וסוף סוף החבורה תחזור להיות ביחד". נועם מציינת: "לא ישנו בלילה מהתרגשות. רק מחכות לראות אותה".

מעיין: "אנחנו חברות מגיל אפס. התרגשות. גדולה, לחץ. מחכים לה שהיא תהיה סוף סוף בבית. עד שלא נראה אותה בעיניים לא נהיה רגועות. היה קשה מאוד לראות את הסרטון שלה מהשבי. אני כל הזמן מדמיינת את הפגישה איתה. החיים שלה נעצרו, היא בסך הכל בת 19 ומגיע לה לחזור לחיים רגילים".

רוני: "אנחנו מחכים לה. היא היתה חסרה לנו. הגיע הזמן שהיא תהיה בבית. אנחנו מקווים שהיא תחזור בשלום גם בנפש וגם בגוף. אני מחכה לתת לה חיבוק ענק"

גאיה: "בשבעה באוקטובר התחילו שמועות שקרה משהו בנחל עוז. הבנו שקרה משהו בעוטף ולא היה לנו קשר איתה. לאט לאט הבנו שהיא חטופה. זה כל יום מאז זו תחושה של מועקה. קשה להתנהל כשאת יודעת שהיא שם. אני לא מעכלת שהיא סוף סוף חוזרת. אנחנו מחכות שהיא תחזור ותהיה שמחה וצוחקת".