לפני 472 ימים, בשעה 12:00 בצהריים, אחותי התקשרה ואמרה לי ארבע מילים: "אין קשר עם דורון". ארבע מילים שמוטטו את עולמנו.
בבוקר 7 באוקטובר כשהייתי בביתי בכפר סבא, פתחנו אחותי ואני חמ"ל משפחתי. היינו מתעדכנות דקה אחר דקה בזוועות שהתרחשו בקיבוץ כפר עזה - הבית האהוב של דוד רוני. עד היום לא העזתי לגלול אחורה ולקרוא את ההתכתבויות שלנו באותו יום. אני כן זוכרת את ההודעה של רוני: "יש טבח אצלנו ובבארי," ואחריה - ארבע המילים ששינו הכל.
מאז, במשך 471 ימים, החזקנו מעמד - נשימה בנשימה. במסע הארוך להשבתה של דורון פגשנו אינספור אנשים טובים. לפעמים רציתי לצעוק לעולם: "זו בת דודה שלי! זו דורון של רוני וסימונה!". לראות את שמה על חולצות של זרים או את פניה על שלט היה כמעט בלתי נסבל. להחזיק תמונה שלה במקום אותה - זו תחושה שאי אפשר לתאר במילים.
ואז אתמול היא חזרה. אבא רוני ואמא סימונה חיבקו אותה. דור וימית, אחיה, קיבלו אותה. המשפחה שלנו שוב שלמה. דורון כאן. בחיים. אני עדיין קוראת את המילים האלה ולא מאמינה.
אומרים שיש ניסים. ביקשתי לא מעט מסבא מנשה שישמור עלייך, דורון, ואת חזרת אלינו. בחיים. מחובקת ואהובה.
אנחנו יודעים היטב איזו זכות נפלה בחלקנו, ובתוך השמחה אנחנו מייחלים ומקווים מכל הלב שכל משפחות החטופים יזכו לקבל את יקיריהם בחזרה.
שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. אמן.
הכותבת היא בת דודתה של דורון שטיינברכר, ששוחררה שלשום משבי חמאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו