לפני כמה ימים, בעיצומו של השיח על עסקה שכבר נחתמה, צעדתי לעבר הקרווילה שלי בשכונת הקרווילות של מפוני כפר עזה בשפיים. מולי עמדה טליה ברמן, אימם של גלי וזיו, לידה עמד תום דמארי, חבר הילדות שלי ואחיה הגדול של אמילי.

כשאני רואה אותם בדרך כלל אני משתנק, נותן חיבוק, ומשתדל לדבר כמה שפחות, בעיקר כדי לא להתפרק. הפעם זה היה יותר קשה, מצד אחד אני יודע שאמילי עתידה להשתחרר בשלב א' של העסקה והתאומים לבית משפחת ברמן רק בשלב השני. צד אחד רוצה לשמוח עם תום ולחגוג ומצד שני הכאב והדאגה העצומה לברמנים.

תושבי כפר עזה עדיין חיים בתחושת פליטות, הרחק מהבית

אלה הם חיינו בקהילת כפר עזה. אנחנו חיים בעולם אחר. לא חזרנו הביתה, רבים מאיתנו איבדו קרוב מהמעגל הראשון ויש תחושת פליטות שלא מרפה. למרות כל אלה, מאז העסקה האחרונה סוף סוף מרגישים את הריאות מתמלאות באוויר. יש תחושה אמיתית שהפעם אפשר להחזיר את כולם. יש פתח דרכו אפשר להחזיר את כולם.

המחירים אותם אנחנו נשלם הם מחירים כואבים וקשים, מאות רבות של חיות אדם ומחבלים ארורים עם דם על הידיים משתחררים. אך העסקה היא הכרחית, והחזרת כולם היא חובתה המוסרית והעליונה של המדינה. הגענו לעסקה הזאת חלשים, כי ההנהגה שלנו חלשה. הנהגה שלא חשבה על היום שאחרי, ממשיכה את התפיסה הפסיבית והמגיבה שלה.

הפכנו את חמאס לשליט הבלעדי בעזה

נדמה שלא למדו שם כלום בצמרת המדינית והבטחונית. שיירות סיוע הומניטרי הגיעו למחבלי החמאס, העלו את קרנו והפכו אותו למקור המזון והתרופות היחיד ברצועה. במקום ליצור חיץ בו רק נשים וילדים מקבלים מוצרים בסיסיים, הפכנו את חמאס לשליט הבלעדי בעזה. ממשלת ישראל שהעבירה מיליונים לחמאס לפני שבעה באוקטובר המשיכה להעצים ולטפח את אותו חמאס, הפעם במקום מזוודות של כסף מדובר במשאיות של מזון.

העסקה שנחתמה עכשיו יכלה להיחתם כבר לפני כמה חודשים. היו לנו יותר חטופים חיים, יכולנו להכניס חלופות בינלאומיות שינהלו את החיים האזרחיים ברצועה, יכולנו להביס את חמאס מדינית ואז לגמור אותו צבאית. אבל במקום זה קיבלנו את חמאס 2.0 וכל זה בגלל שההנהגה הישראלית נעדרת יכולות מנהיגות.

העסקה - כוללת: כל טרפוד יהיה מהלך פוליטי על חשבון חטופים חיים

סדר העדיפויות הוא פרסונלי-פוליטי ולא אסטרטגי-לאומי וככה החיים שלנו נראים.
העסקה עכשיו היא עסקה כוללת. כל מי שמנסה להגיד ולתאר מצב כאילו כל אחד מהשלבים עומד בפני עצמו חוטא לאמת. מקורות אמריקאיים ובינלאומיים רואים את העניין כגמור ולכן כל טרפוד וספין יהיה תוצר של מהלך פוליטי על גבם של חטופים חיים.

לאחר שכל החטופים יחזרו, מדינת ישראל צריכה לפעול מבחינה לעבור מתפיסה בטחונית רופסת ופסיבית לאקטיבית ויצירתית. חיסול כל המחבלים ששוחררו, יצירת שותפויות בינלאומיות וחיסול כל איום מעבר לגדר הם רק ההתחלה.

כל זה לא יקרה עד שהאנשים שהובילו אותנו לאסון הנורא ביותר שידע העם היהודי מאז השואה לא יחזירו את החטופים הביתה ואז ילכו בעצמם הביתה. בממשלה, בצבא ובמערכות הביטחוניות. כשתצמח הנהגה חדשה, מתוך הדור החדש שקם מהשבר, נרגיש בנצחון הרוח על הרוח.