עסקת החטופים היא רכבת הרים רגשית, שבסופה חייב להיות אור

קשה לתאר על גבי נייר את מנעד הרגשות שעובר על בני משפחות החטופים ברגעים אלה. תקווה, ייאוש, ציפייה, אופוריה, דיכאון. מעבר חד מרגע לרגע, רכבת הרים רגשית שבסופה חייב להיות אור. אין ברירה אחרת.

אמש הם התאספו כמדי שבת בכיכר החטופים בתל אביב, אבל הפעם עם טוויסט רציני בעלילה. אחרי 471 ימים, 33 מתוך 98 אחינו ואחיותינו אמורים להתחיל לחזור לנוף מולדתם המוכר ולראות סוף־סוף אור שמש.

"היה לי הלילה חלום מטורף", סיפר יוסי שניידר, בן דודה של שירי ביבס, שהיא ומשפחתה ברשימת החוזרים. "חלמתי שכפיר יושב על ברכיו של ערבי ומספר לו שהוא חוזר הביתה. אני אופטימי ומאמין, ויש לי בראש תמונה של המשפחה חוצה את הגבול יד ביד עם חיילי צה"ל".

כפיר ציין השבוע יום הולדת שנתיים כשהוא עמוק במנהרות חמאס. אתמול רבים מבאי הכיכר ניגשו לבני המשפחה ואיחלו שבקרוב כולנו נחגוג יום הולדת שמח. ג'ימי מילר, בן דודה של שירי, אחז דובי גדול ולבן, מוכן כמתנה. "אני לא מפתח ציפיות כדי לא ליפול בגדול", אמר בלי לחייך. "עד שאני לא רואה אותם בעיניים, לא אוכל לשמוח. ידענו יותר מדי אכזבות ופעמים שבהן קיווינו".

דחיפה אחרונה לעסקה

אי־הוודאות כרסם גם בזמן העצרת, כשהופיעו ידיעות שחמאס טרם העביר את שמות המשוחררות, ומנגד תגובה נחרצת של ראש הממשלה שלא יסבול הפרות של ההסכם.

יאיר מוזס, בנו של גדי בן ה־80 ששמו מופיע ברשימה, אבל הוא לא צפוי להשתחרר בין הראשונים, סיפר ש"מצד אחד יש שמחה, מצד שני יש חשש כבד מפיצוץ העסקה. חוששים מהזמן הארוך שבין פעימה לפעימה, מחוסר הידיעה לגבי מצבו, וכל סיפור על עיכוב גורם מפח נפש, כך שלפעמים אני מעדיף לא לשמוע חדשות. יש אצלנו ניצני אופטימיות, אבל צריך גם עצבי ברזל. מקווה שתהיה סבלנות לשני הצדדים".

יוסי שניידר, בן דודה של שירי ביבס: "היה לי חלום שכפיר יושב על ברכיו של ערבי ומספר לו שהוא חוזר הביתה. אני אופטימי, ויש לי בראש תמונה של המשפחה חוצה את הגבול יד ביד עם חיילי צה"ל"

זה לא רק חוסר הוודאות מי יגיע ובאיזה מצב, אלא גם מה יקרה עם 65 החטופים שעדיין לא ידוע מתי יחזרו. בין באי הכיכר היה לואיס הר, שחזר מהשבי ופיזר אופטימיות. "קשה לעכל את מה שהמשפחות האלה עוברות, אבל אני תמיד משתדל להיות אופטימי", הר אמר אחרי שהעניק עוד חיבוק. "אני כאן כדי לחזק את המשפחות ולהמשיך במאבק עד שכל החטופים יחזרו הביתה".

כיכר החטופים היתה עמוסה באנשים שבאו לתת דחיפה אחרונה למימוש העסקה, לא היו מוכנים לשמוע על דחייה נוספת ולבלוע עוד אכזבה. נילי ורישאר נידר הגיעו כמדי שבוע מנתניה כדי לתמוך. "יש חשש ודאגה שברגע האחרון העסקה לא תצא לפועל", נילי אמרה.

שאלתי אם הם מרגישים שחזרת החטופים תפתח את תהליך ההחלמה שלנו כעם. רישאר נענע בראשו לשלילה. "חזרת החטופים תהיה שמחה אמוציונלית גדולה, אבל היא לא תבשר על שינוי בתוכנו. זו עדיין אותה הנהגה ואותו צבא".

על הבמה, בעצרת, עמדה שורדת השבי עמית סוסנה, אישה אמיצה שבקול נרגש ביקשה מהמושכים בחוטים שישלימו את העסקה, כולל השלבים הבאים שלה. "אסור לנו לפספס את ההזדמנות", אמרה. "אל תוותרו עליהם, בבקשה. תהליך ההחלמה יקרה רק כשכולם יחזרו".