עסקת החטופים מצילה נפשות, ללא ספק. כל יום שעובר ושעבר סיכן את נפשם של השבויים והשבויות שלנו, ובתפילה שהעסקה תתקדם – אפשר עוד להציל חיים רבים.
תומכי העסקה אומרים: בגלל שזה "פיקוח נפש עכשיו" – זה דוחה כל שיקול אחר. חברי כנסת חרדים אומרים: פיקוח נפש מיידי דוחה פיקוח נפש עתידי – והם צודקים, ומוסיפים: ולכן הרב עובדיה זצ"ל תמך הלכתית בעסקאות קודמות כדי להציל נפשות. אחרים אומרים: אין מצווה גדולה כמצוות פדיון שבויים, ואחרים ובתוכם הנשיא מצדיקים את העסקה באומרם: כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו.
כל המשפטים והסיסמאות האלה הם נכונים, מרגשים, מעוררים רגשות מוסריים ודתיים ומפתים מאוד, ודווקא בגלל זה הם מסוכנים, כי הם מעוורים את עינינו ואוטמים את אוזנינו לשמוע את הקול האחר, הצועק: העסקה היא סכנת נפשות, ולא מאפשרים לשקול שיקול דעת שלם ומורכב, מוסרי ומדיני, כפי שראוי שמנהיגות תעשה.
הסכנות והמחירים
מול ה"פיקוח נפש עכשיו" לא עומדים קנאים חפצי כיבוש עזה, לאומנים שלא אכפת להם מחיי החטופים, או משיחיים שרוצים מלחמה עד הגאולה. קל לתאר זאת כך, מנגנוני הגנה פסיכולוגיים ואנשי תקשורת ערמומיים תורמים להפצת השקר הזה. לו היה זה רק השקר – החרשתי. אלא שהשקר הזה גורם לנו לאטום אוזניים, ולא להקשיב לאזהרות אמיתיות, וככה – אנחנו עלולים לשלם מחיר נורא.
מול פיקוח הנפש של עשרות אחינו ואחיותינו שבחיים – עכשיו, עומד פקוח נפש של כל אלה שיירצחו, חלילה, על ידי המחבלים שישוחררו. זה לא ספק, לא אולי, זה ודאי. מאות ישראלים נרצחו על ידי משוחררי עסקאות ג'יבריל, שליט ועוד. מול הצלת הנפשות עכשיו עומדת הסכנה שחמאס יקבל כוח לשלוט בעזה שוב, שאנחנו לא נוכל להגיב, ושדרות, כפר עזה, בארי, ניר עוז ואשקלון - שוב לא יוכלו לחיות, והחיים שלהם יהיו בסכנה. ואם נרצה להגיב, חיי מאות מחיילינו יהיו בסכנה. ולא פחות חשוב, שציר הרשע ירגיש שהוא מרים ראש, וחיי כולנו יהיו בסכנה.
כל אלה הם סכנות ודאיות, מוחשיות, אישיות ולאומיות. לכן, הם אינם פקוח נפש עתידי, אמורפי, מסופק, אלא הם "פקוח נפש עכשיו"! כשברור לנו מה עתיד להיות, וכשזו שאלה תאומית, אסור להתייחס לעתיד כסכנה רחוקה, הוא כאן ועכשיו.
חיילי ישראל מחללים שבת כל שבת בפעולות בט"ש ומודיעין ועוד, בגלל פקוח נפש עתידי, למרות שלאדם יחיד אסור לעשות זאת. בחשיבה לאומית, פקוח נפש עתידי הוא ממש כמו עכשיו, אין שום הבדל.
למרות שאין מצווה חשובה כפדיון שבויים, מעולם לא כתב אף פוסק הלכה שמותר להציל חייו של שבוי ולסכן בכך את חייו של אדם אחר, ובודאי לא רבים אחרים: "אין דוחים נפש מפני נפש" (יוצאים מן הכלל חיילים – שזה תפקידם – להסתכן).
אמנם כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם מלא, אבל גם האזרחים שיירצחו בעתיד, חלילה, גם תושבי העוטף, גם החיילים שישובו להילחם מההתחלה, כל אחד מהם הוא עולם מלא!
המבט קדימה
העסקה החלקית הזו היא רווח נקי לחמאס, והפסד אסטרטגי עבורנו. האריתמטיקה לא עובדת כאן. אנחנו נקבל 33 חטופים, אבל הוא לא מפסיד אפילו אחד! כל זמן שיש ביד החמאס שבויים – 20 או 60 – הוא מחזיק את כל הקלפים אצלו. המחיר העתידי לא יהיה כמו עכשיו – אלא כל מה שאנחנו נהיה מוכנים לשלם, כלומר, כמעט הכל! בינתיים הוא מרויח כ-1700 רוצחים שלו שישתחררו, מרויח סיוע, מרויח את חזרתו למרכז העניינים ואת סילוק צה"ל מעמדות המפתח שלו וכל הקלפים נשארים בידיו. אנחנו, מצידנו, מסכנים את כל השבויים שלא חוזרים, ומסכנים את כל הישגי המלחמה.
באיזו עסקה הייתי תומך? בעסקה כוללת שמשחררת את כולם, לא משאירה אף אחד מאחור, שהמחירים שלה ברורים, ושמצבנו אחריה ברור, בתנאי שעזה תוכרז כמפורזת, שחמאס לא חוזר לשלוט, ושצה"ל יכול להגיב על כל הפרה. אני יכול לתמוך בעמדה שאומרת שגם זה מסוכן מדיי וצריך לשלוט בעזה. את ההגיון בעסקה חלקית ששמה אותנו בעמדת נחיתות ברורה, אינני יכול להבין. אני מוסיף בענווה, אינני יודע הכל. הלוואי שיש מאחורי הקלעים דברים שאיננו יודעים, הלוואי שהמידע שבידינו חלקי ושאני טועה, ושמעז ייצא מתוק.
ועם זאת, משום שהעסקה כבר נחתמה, אני מבקש להביט קדימה אל העתיד הקרוב, ולהציע לכולנו יחד לאמץ את העקרונות הבאים:
"לברך על הטובה" - אמרו חכמים כשיש בשורה טובה מברכים עליה ברכת "הטוב והמטיב" אפילו אם יכול לצאת ממנה רע. אני מציע לכל מתנגדי העסקה לשמוח עם המשפחות, עם השבויים, לבוא לחבק ולחזק, לברך על הטובה, למרות ההתנגדות והחששות הכבדים, להיות מאוחדים בשמחת ההצלה. כך בעז"ה אעשה אני.
עוצמה – אני קורא לכל המפגינים ברחובות ולכל עם ישראל לדבר בשפה של עוצמה, לא חולשה. אדוני ראש הממשלה, החלטת בעד העסקה, אנחנו מחזקים את ידיך ואומרים לך: אנחנו עם חזק, יש לנו סבלנות ויש לנו כוח להילחם עוד, ככל שיידרש, עד שננצח. מפגינים יקרים – שדר לרוה"מ "לשלם כל מחיר" או קריאות לסיום מהיר של המלחמה - יפעל עלינו כבומרנג. יידע החמאס שכולנו מאוחדים בכך שהוא לעולם לא ירים ראש ושנרדוף אותו עד שנכלה אותו.
אחריות כוללת – על כולנו, כולנו, לתבוע אחריות על כל ההיבטים של הניצחון הצבאי ושיקום המדינה. אחריות לשחרור כל החטופים, להבטחת בטחון יישובי הדרום לדורות, לשיקום הצפון, לניצחון אסטרטגי על ציר הרשע והשמדת ראש התמנון באיראן – עד שנשיג את המטרה. זו חייבת להיות אחריות משמאל ומימין, של דתיים וחילונים, לא שחצי העם דואג לחטופים וחצי דואג לביטחון, חצי להווה וחצי לעתיד. וחשוב מאד שגם המסר הזה יעלה בכל נאום בעצרות ובהפגנות.
אחדות – אחים יקרים, השאלות שלפנינו הן עמוקות, הדילמות נוראיות, הן נוגעות בעצב, בשכול, בתקווה ובפחדים הכי קמאיים שלנו. דווקא בגלל זה – בואו נהיה מאוחדים הן בשמחה עם המשפחות, והן בהעברת המסר של העוצמה והאחריות. זה יהיה הניצחון הכי יסודי על אויבינו המנסים לזרוע בנו חרדה ופירוד.
בזמן הגירוש מגוש קטיף נטבעה הסיסמה: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".
אני מציע עדכון:
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!
עם הנצח לא מפחד מרגישות עמוקה!
עם הנצח לא מפחד לְנַצֵחַ!
