"אם ההסכם הזה היה קורה בזמן, אבא שלי היה חוזר אלינו": עצרת בכיכר החטופים לקראת הפסקת האש

משפחות החטופים קיימו הערב (מוצ"ש) את העצרת השבועית בכיכר החטופים, זאת על רקע עסקת החטופים שנחתמה ולקראת שחרור שלוש החטופות הצפוי מחר. המחאה התקיימה תחת הכותרת: "אנחנו כאן עד החטוף האחרון". 

אופיר שרעבי: "בת 15 שיושבת בכיתה אבל המחשבות בעזה"

"הערב הזה שונה מכל ערב", אמרה אופיר שרעבי, בתו של יוסי שרעבי ז"ל ואחייניתו של אלי שרעבי. "אבא שלי, נחטף מול העיניים שלי. הוא נרצח אחרי ששרד כמעט 100 ימים בתנאים נוראיים בשבי. דוד שלי, אלי שרעבי, נחטף גם הוא מבארי. אשתו, דודה שלי ליאן ובנות הדודות שלי יהל ונויה - נרצחו בביתם. בן דוד שלי עידן וחברתו עדן נרצחו גם הם, במסיבת הנובה.

"אני בת 15, כמות האובדנים שיש בתוכי לא מתאימה לגיל שלי. איבדתי אנשים שאני כל כך אוהבת. איבדתי בית. איבדתי אמון בעולם. חשבתי שאיבדתי גם את היכולת לשתף אחרים בכאב שלי. אני רוב הזמן נשארת לבד איתו, והוא מאוד מכאיב בתוכי, כמו סכינים שמופנות פנימה. אנחנו ערב לפני תחילת ההסכם. הסכם שבו סוף סוף נתחיל לקבל אלינו את החטופים והחטופות שחיכו יותר מידי זמן לחזור. אם ההסכם הזה היה קורה בזמן, אבא שלי היה חוזר אלינו ומחבק אותנו. אבל הוא קורה מאוחר מדי".

"כשהודיעו לנו שאבא נרצח, שמעתי את המילים, אבל עדיין לא הבנתי את המשמעות", אמרה. "השבוע עברה שנה מאז אותה שיחה נוראית. ועדיין - הלב שלי מסרב לקבל את העובדה שהוא נרצח. כשמאבדים אמון בכל מה שידענו על העולם- לא סומכים יותר על אף אחד. אצלי בראש- אבא עדיין חי. הדרך היחידה שבה אוכל לסגור את המעגל הזה היא שיחזירו אותו ונוכל לשבת ליד הקבר שלו, לבכות יחד. עד אז אני תקועה. בת 15 שיושבת בכיתה אבל המחשבות בעזה.

אני ואבא גלשנו המון יחד. היינו נוסעים בשבתות לחוף באשקלון, שנינו עולים על הגלשנים,  הרוח על הפנים שלנו, הגלים סביבנו, ואנחנו הכי יחד שיש. אני לא מפסיקה לגלוש, ועם הרוח על הפנים  והגלים סביבי, אני מרגישה הכי קרובה לאבא. לא ברור לי למה אני צריכה להתחנן שיחזירו לי את אבא שלי אחרי שהוא נחטף מהבית שלנו ומהמדינה שאהב כל כך". 

אופיר שרעבי: "לא ברור לי למה אני צריכה להתחנן שיחזירו לי את אבא שלי אחרי שהוא נחטף מהבית שלנו ומהמדינה שאהב כל כך"

"הוא נרצח. אבל אני חיה. האחיות שלי חיות, אמא שלי חיה, סבתא שלי חיה, דודים ודודות שלי חיים, וכולנו צריכים לסגור מעגל. כולנו צריכים לדעת שהאבא האהוב שלי מקבל את הכבוד שמגיע לו, את המנוחה שמגיעה לו. בשבילו, ובשבילנו. החזרת הנרצחים היא חובה, גם כדי לתת להם כבוד אחרון אחרי הפקרה נוראית, וגם כדי שמי שבחיים יוכלו לחיות, להמשיך, לנסות לקום".

"אני מתרגשת מאוד לקראת אלי שאמור להשתחרר בשלב הראשון של ההסכם, וגם חוששת מאוד כי אנחנו לא יודעים מה מצבו. אני מייחלת שיחזור בחיים, שנוכל לתת לו חיבוק שלא נגמר. שלא נחווה עוד אובדן, כבר איבדנו כל כך הרבה. הלב שלי מתרחב רק מהמחשבה על כל חטוף וחטופה שיחזרו לחיבוק של מי שמחכים להם כל כך. אבל אסור שנעצור שם. היה נכון לחתום על ההסכם, וחובה להמשיך אותו עד שכולם כאן. חייבים להביא את כל החטופים שנרצחו לקבורה, לא לוותר על אף אחד ואחד. בשבילם, ובשבילנו. זה אבא שלי שם".

ענת אנגרסט: "המחירים כבר מזמן גבוהים מההישגים"

ענת, אמא של מתן אנגרסט: "אני מבקשת ממך סליחה, שלחתי אותך לצבא, לחיל קרבי, בלב שלם.  ידעתי שאתה משרת מדינה עם הערכים עליהם גידלתי אותך.השבוע קמנו לפרסום רשימות, שכותרתן - חיילים נשארים מאחור, גם אם הם פצועים. אבל אתה, שיצאת ראשון לקרב והיית אמור להיות בראש הרשימה, אפילו לא נכלל בה. בקרוב ובחסות ממשלת ישראל אצפה באמהות כמוני מקבלות את ילדיהן לחיקן, ילדים בני 22 ממש כמוך. אהיה מאושרת בשבילן כי הפכנו למשפחה אחת גדולה אבל אהיה יותר עצובה על חוסר הצדק שנעשה לך", אמרה. 

"עדי, אופיר, רועי אהובים שלי, לא הצלחנו לשכנע את ממשלת ישראל במשך 15 חודשים שדמו של מתן אחיכם שווה לפחות כמו כל אזרח במדינה. סליחה אבא, אני יודעת מה הן רשימות סלקציה עבורך, לא האמנת שתעבור זאת שוב עם הנכד שלך על אדמת מדינת ישראל. אני מתפללת שתחזיק מעמד ותזכה לראות את מתן חוזר אלינו. מתנוש ילד שלי, כמו שנלחמת אני מבטיחה לך שאני אמשיך להילחם עליך מאחורי כל אזרחי מדינת ישראל הם לא מוכנים להפקיר חייל פצוע בשטח, הם לא מוכנים להפקיר אף אחד. יותר מדי חיילים נהרגו ונפצעו כדי להחזיר אותך מתן, אלו אחיך לנשק והם יצרו את התנאים לעיסקה ויודעים שבשביל להחזיר אותך צריך להפסיק את המלחמה".

"רוה״מ אל תאפשר זאת יותר מעל 400 לוחמים נהרגו, המחירים כבר מזמן גבוהים מההישגים. תחזיר לי את מתן מהגיהנום תחזיר את הלוחמים הביתה  די לקורבנות!! די ללוויות!! אנחנו דורשים ממשלת ישראל שהיום ה43 למימוש העיסקה יהיה היום הראשון של השלב השני. להמשיך להציל חיים ברצף להשיב לקבורה את הנרצחים. סיום מלחמה הוא לא מחיר סיום מלחמה עם השבת כל החטופים הוא הישג אדיר למדינת ישראל".

עפרי ביבס: "לא ניתן לספינים ולשיקולים פוליטיים להכתיב את המציאות שלנו"

עפרי ביבס, אחותו של ירדן ביבס דיברה בכיכר בציון יום הולדת שנתיים לציון כפיר ביבס, כשבידה בובת הפיל שלו. לפני שנתיים, בשעה 6:59 בבוקר ירדן שלח לנו הודעה בקבוצה המשפחתית- תמונה שלו אוחז בכפיר שרק נולד וכתב 'אפשר לקרוא לי אליעזר' וצירף אימוג'י של גזר. שנתיים אחרי, באותה שעה היום בבוקר, אני מנסה לכתוב, בפעם השניה, ברכה ליומולדת לילד שלא יכול לחגוג. לילד שלא פה לשמוע אותה. לילד שנמצא בגיהנום. לילד שאולי אינו בין החיים.

והמילים לא יוצאות, רק דמעות. איך חטפו מכפיר את הזכות לשמוח ביום הולדתו? להתרגש מהעוגה, לקרוע עטיפות ממתנות, לגדול עטוף בחום ואהבה? סליחה כפיר, היית צריך להיות כבר בבית.

"אין לי הרבה תמונות של כפיר. לא זכיתי לראות אותו גדל. בני שנולד לא מכיר את בן הדוד המתוק שלו. התמונה האחרונה שיש לנו של כפיר, חבוק בזרועות אמא שירי המבועתת יחד עם אחיו אריאל, הפכה סמל לכל מה שרע ואכזר בעולם. 

ובתוך כל טלטלת הרגשות של השבועות האחרונים, אני מנסה להתנחם במחשבה שהשנה, יום ההולדת של כפיר, הוא התאריך בו יאושר סופית ההסכם ולקוות שיום זה יהפך סמל לתקווה, להתחלה חדשה, לשיקום, להחלמה של אומה שלמה.

אני עומדת פה נרגשת וחרדה ובסערת רגשות. נחתם הסכם ועכשיו יש 98! חטופים שצריך להחזיר. לא נסכים לעצור עד האחרון! אם העסקה הזאת תקרוס, נקרוס יחד איתה. לא רק המשפחות, המדינה כולה.

"יש מי שמרשים לעצמם לחרוץ גורלות - של חטופים חיים, של משפחות חללים, של מדינה שלמה.
ואנחנו לא ניתן להם! לא נאפשר להם להמעיט באחריותם או לסגת מהמחויבות שלהם. נכריח אותם לשמוע את קולנו, את הזעקה של כולנו שקוראת- להחזיר את כולם. את כולם! לא ההסטוריה תשפוט אותם, אלא כולנו נשפוט אותם, עכשיו. אין דרך אחרת - סיימו את המלחמה, תחזירו את כולם.

לא ניפול להפחדות ולאיומים. לא ניתן לספינים ולשיקולים פוליטיים להכתיב את המציאות שלנו, את העתיד שלנו, את מי שאנחנו! אנחנו עם ערכי, ערב אחד לשני, מקדש חיים ואהבת אדם.  נעשה את זה בשביל כפיר, בשביל אריאל, בשביל הילדים שלנו ובשביל הילדים שעוד לא נולדו.

"שנה שלמה שחיפשנו את הפיל שכפיר אוחז בידו בתמונה המפורסמת. הפיל שמסמל עבורנו את כפיר, את החיים שלפני, את הנורמלי, את הילדות שנחטפה. השבוע, בתזמון כואב, בסמוך ליום הולדתו, הפיל סופסוף נמצא. אני מנסה לראות בזה סימן לטוב, להיאחז בתקווה ולאחל לכפיר ולכולנו - עתיד טוב יותר במדינה טובה יותר, כזאת שבה המנהיגים שלה רואים את אזרחיה, מתעדפים אותם ופועלים רק לטובתם. מדינה שנבחריה פועלים לשקם את אמון העם ולא את מספר המנדטים שלהם. מדינה שתחדש את החוזה הבסיסי שלה אל מול מי שבחר בה ומי שלא. ירדן, שירי, אריאל וכפיר מחכה כבר כל כך לחבק אתכם. אוהבת".

בעצרת המשפחות של ניר עוז בכרמי גת הוחזקו בלונים בצבע כתום לכבוד יום הולדת השנתיים של כפיר.  "תעזרו למשפחת ביבס להילחם" יצאה הבקשה מהרקולים שהדהדו את כל הבניינים הסמוכים. ההמתנה הארוכה לשובם של החטופים היום שונה מימים אחרים. אופטימיות מלאכותית, סדוקה, כאובה בקולם הסדוק של אנשי ניר עוז שגרים כיום בכרמי גת, ממתינים בשקט ושומעים את דבריה של עדינה משה ששבה מהשבי. לאחר מכן הוקרן לקהל סרטון של כפיר הקטן, והדמעות יצאו בלי שליטה. זאת לא הפעם הראשונה שהם צופים בסרטון אבל היום זה אחרת.

"את כולם עכשיו, את כולם עכשיו" זעקו, אך עמוק בפנים הם יודעים שזה לא כולם וברור שלא עכשיו. "אנחנו יודעים שזה יהיה ארוך והחמאס הולך להתעלל בנו", נשמע ברמקולים כשדקות קודם חולף לו רכב בכיכר הסמוכה לעצרת וממנו נשמע קול מתנגד, "אסור לעצור את המלחמה, צריך להחזיר את החטופים אבל לא לעצור את המחלמה", לא שמעו אותו, לא שומעים במקום הזה קולות כאלה. להבין את כאבם של אנשי ניר עוז אי-אפשר, "לא פשוט לשמוע את הוויכוחים וההפגנות, ערבות הדדית נמדדת ברגעים קשים, דווקא עכשיו", עליזה בלוך, ראש עיריית בית שמש לשעבר, והביאה את הקול הדתי שתומך בעסקה. הבלונים הופרחו, תחת שקט מוחלט, התחושה היא תחושת בלבול. תחושה שהאנשים יודעים שהם לא מסוגלים לחגוג, לא עכשיו, לא כרגע.

"אנחנו מאוד מאוד מתרגשים, ציפינו ליום הזה בקוצר רוח שנה ושלושה חודשים. ולצד ההתרגשות המאוד גדולה ישנו חשש גדול לכל אותם אנשים שעדיין לא נמצאים. אנשי ניר עוז מחכים לכולם בבית", אמרה מאיה ארגוב מנהלת קהילת ניר עוז.

עינב צנגאוקר: "נתניהו מאיים לחזור להילחם - בידיעה שזה גזר דין מוות לכל הגברים הצעירים"

עינב צנגאוקר, אימו של מתן, הגיבה בהפגנה בבגין להצהרת נתניהו: "ראש הממשלה איים כעת לחזור להילחם! בעוד שעות בודדות אמורות להגיע אלינו בחזרה 3 חטופות וראש הממשלה שלנו יוצא בהצהרה ומאיים לחזור להילחם - בידיעה שזה גזר דין מוות לכל הגברים הצעירים שהוא הפקיר כל כך הרבה זמן! הוא נסחט בידי השרים סמוטריץ׳ ובן גביר אוכלי המוות, שמוכנים להפקיר את החטופות והחטופים להיאנס, בשביל פנטזיה משיחית של התנחלויות בעזה.

מדינת ישראל חתמה על הסכם שבסופו כולם יחזרו, והמשימה שלנו לדאוג שהממשלה לא תפוצץ את ההסכם! המאבק יגבר מכאן, כי כל זמן שראש הממשלה שטירפד וסיכל עסקאות ממשיך לאיים לחזור להילחם ולהימנע מסיום המלחמה, אף אחד לא מבטיח שכל החטופים שישארו מאחור יחזרו. אנחנו נהיה פה מחר וכל ערב, עד שהם כולם יחזרו!

לך ראש הממשלה - אל תעז להשאיר מאחור חטופים ולהרוג אותם. אני הכי קרובה שהייתי ב-15 חודשים האלו לאחוז במתן שלי ולא אתן לאף אחד למנוע זאת"! 

עדינה משה: "עם השמחה שתגיע בשובם נשארת הדרך לנסות להחלים"

שורדת השבי עדינה משה פנתה למשפחות החטופים של העסקה הנוכחית בעצרת של ניר עוז בכרמי גת: כמובן שהשמחה תצוף עד השמיים ולא תוכל להיפסק, אבל אנא, התאזרו בסבלנות מרבית. דרכם תהיה ארוכה עם שובם, הצלקת היא מאוד מאוד גדולה ולרפא אותה ייקח הרבה זמן אם בכלל. 

"היו סבלניים, היו פנויים אליהם ואליהן. אנא תהיו קשובים, תבקשו את רשותם לכל מידע שאתם רוצים להעביר אליהם. הם לא יכולים להכיל את החיים הרגילים, תענו רק לשאלות שהם שואלים, תקשיבו לסיפורים שהם רוצים לספר. אל תאיצו בהם, אל תתנו לאנשים אחרים לספר להם מה הם חוו, הם אינם יכולים להכיל סיפורים של אחרים. אל תספרו מה קורה בפוליטיקה הישראלית, אלא אם הם ירצו לדעת, אין להם שום מידע על חבריהם, שכניהם, על מאות החיילים שנהרגים, הם חיים בתוך גיהינום אפל, ולפתע הם רואים שהשמש ממשיכה לזרוח.

"הם לא יבינו שבארץ הכל מתקיים כרגיל, הם לא יודעים שחלק לא קטן בעם נלחם למענם ללא לאות, הם אינם יודעים מה אתם כמשפחות חושבות ומרגישות, הם אינם יודעים כמה מהחטופים נרצחו, הם חוזרים אחרים, הם ימשיכו לפחד, הם ירגישו שכל מי שבא מולם הוא אדם עוין, תלוו אותם על פי רצונם. הם בנשמתם עוד ימשיכו זמן רב להישאר במנהרות, למרות החזרה והידיעה שעדיין ישנם שעוד חטופים שנשארו שם גורמת לתחושת אשם קשה מנשוא.
תנסו להראות להם שיש בשביל מה להמשיך את החיים, כל יום משהו אחד קטן ששווה בשבילו להמשיך, תתאימו את הדברים להם ולהן. שימו לב התקשורת תעוט עליהם ויתחרו ביניהם מי משיג יותר רייטינג. לאט, לאט, לאט, זה לוקח הרבה זמן להתייצב, היו אתם חזקים אוהבים ותכילו אותם, את רגשותיהם באשר הם. גם אם נראה לכם שיש שיפור עם הזמן, זה מתהפך בקלות. ולכל החטופים שהיו איתי במנהרות - תהא מנוחתכם עדן. 

בתוך כך, אזרחים צעדו כעת מכיכר הבימה בתל אביב לגשר בגין ולכיכר החטופים על מנת לתמוך במשפחות החטופים ובקריאה להשלמת העסקה עד השלב האחרון.