סמ"ר מתתיהו יעקב פרל הובא למנוחות היום (חמישי) בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. פרל, בן 22 מבית אל, לוחם שריון בגדוד 46 של חטיבה 401, נפל אתמול בקרבות בעזה מפיצוץ גדול של זירת מטענים. בתקרית בו נפל פרל ז"ל, נפלו גם סמ"ר קנאו קאסה, בן 22 מבית שמש, וסמ״ר נבו פישר, בן 20, מברוכין.

ראש המועצה המקומית בית אל, שי אלון: "מתי נפצע בלחימה לפני מספר חודשים, השתקם וחזר למלחמה ברצועת עזה כגיבור מלא כוחות ותעצומות נפש. הוא היה גיבור בחייו ובמותו".

בית איגוד ישיבות ההסדר ספדו לסמ"ר מתתיהו ומסרו: "מבכים מרה את נפילתו של סמ"ר מתתיהו יעקב פרל, תלמיד בישיבת ההסדר אלון מורה. אנו מחבקים את המשפחה, את רבני הישיבה, תלמידיה ובוגריה ומתפללים לניצחון מוחץ של חיילינו הגיבורים על אויבינו השפלים והאכזריים".

הרב אליקים לבנון, ראש ישיבת ההסדר אלון מורה, ספד: "מתי היה בחור אהוב עם נפש עדינה. הוא תמיד ראה אידאל בכל דבר שעשה - בלימוד בישיבה ובשירות בצבא. היה אהוב על חבריו ונעים הליכות, ויצא לקרב מתוך תורת הישיבה".

אליסף פרשן, מנכ"ל הישיבה, ספד גם כן: "מתי היה חייכן תמידי, שקט ובעל ענווה שהיה אהוב על כולם. לפני כחצי שנה נפל חברו לכיתה בישיבה התיכונית אלון מורה - ידידיה אזוגי לוחם חטיבת הצנחנים גם הוא בקרב בעזה".

נעם הירשפלד, חברו של מתי מהישיבה, הוסיף: "מתי היה בן אדם עם נשמה ענקית. היה מאיר פנים לכל אדם. איפה שהיה צריך אותו, הוא תמיד היה נמצא שם לפני שמבקשים ממנו".

הלווייתו של סמ"ר נבו פישר התקיימה בבית העלמין עלי זהב

סמ״ר נבו פישר, בן 20, מברוכין, מפקד טנק בגדוד 46, עוצבת "עקבות הברזל", נפל גם הוא אתמול בתקרית בבית חנון. הוא הותיר אחריו זוג הורים, איילת וירון, ושלושה אחים ואחיות. 

איילת, אמו של הלוחם פישר הי"ד, ספדה כאב: "נבו שלי, איזה ילד יפה איזה זכות קיבלתי, איזה זכות זאת להיות אמא שלך. אני מבטיחה לך, שלצד הכאב והגעגוע, אני תמיד אהיה שמחה וגאה שאני אמא שלך. כמו שהייתי תמיד. איזה מקור של נחת וגאווה אתה היית".

איילת המשיכה: אוי, כמה טוב ה' שבחר בנו להיות ההורים של הנשמה הענקית והגבוהה הזאת מאז שהתגייסת דאגתי, לא הפסקתי להגיד לכולם שאף פעם לא הצלחתי להבין את הסיפור של עקדת יצחק. איך אבא שם את הילד שלו על המזבח. איך אני שמתי אותך על המזבח, כשידעתי שככה זה ייגמר?". 

"הילד שלי, אני יודעת שעשינו כל מה שיכולנו שבעשרים שנה שהיו לך פה יהיו לך את החיים הכי טובים הכי שמחים והכי משמעותיים שיכולנו לתת לך. בשבת שעברה שלחת לנו הודעה מעזה כשנפצעת וכשראיתי אותך בבית החולים. חשבתי שהיה לנו נס. לא ידעתי שהקב"ה סידר לנו פסטיבל פרידה ממך. שבוע וחצי רק חיבקנו.צחקנו, והיינו ביחד. כל ערב היינו עם צד אחר של המשפחה. הלכנו לכולם נפגשת עם כולם, נפרדת מכולם. אין לך מה לדאוג לנו, אנחנו נהיה בסדר, ואתה יודע, איזה משפחה חזקה יש לנו. כמו שאמרתי לך תמיד, אני אומרת תודה שנולדת, ותודה שבחרת להיוולד שלנו.
אני רוצה להגיד שוב, שאין לי תלונות, רק תודה על הזכות הזאת", סיימה בבכי.

ירון, אביו של נבו: "בעולם מתוקן אבא לא צריך לכתוב הספד על בנו. עולם הפוך. נשמה גדולה שזכינו להשתתף בגידולה. כ"כ רגיש, כ"כ עדין, לא שש אלי קרב, לא התלהב בכלל להיכנס ללחימה. אבל הוא הבין את גדול השעה, הוא הבין את הצורך הגדול של עם ישראל בלוחמים גיבורים שיעשו הכל למען בטחון עמנו, הגנה על יישובי העוטף והכרעת האויב הערבי. הוא ידע שאין ברירה. כ"כ עדין היה, עדינו העצני. לפני שבוע וחצי נפצע בעין במהלך תחילת ההתקפה בבית חאנון הארורה, לקח לו 4 שעות לדווח למ"פ כדי לא להפריע להתקפה".

"אני רוצה להודות לקב"ה על כך שזכינו להיות איתו עוד קצת, לשמוח ביחד, להדליק נרות חנוכה ביחד, ולהיפרד ברגע שהחלים. הוא כמובן חזר ללחימה מיד. בשלישי בבוקר לקחתי אותו לרכבת, תוך מספר שעות הוא כבר היה חזרה בלחימה בבית חנון. לנבו תמיד היה חשוב להבין הכל, לשאול, להקשות, להגיע לחקר האמת ואז לשאול שוב ולהמשיך לברר ולהעמיק ולחפור ולחקור. אחד מבני החבורה שמת – תדאג כל חבורה. נבו לא היה שייך לאף חבורה. נבו היה שייך לכלל ישראל - ועם ישראל צריך לדאוג", הוסיף אביו.

ירון הוסיף מסר של אחדות: "עם ישראל חייב להתאחד. בבקשה. להפסיק עם השטויות, להפסיק להתעסק בשטויות, ולנצח. נבו-לי שלנו, אני מבטיח לך שנשאר משפחה מתפקדת, משפחה שמחה. לך לך לשלום לפני כיסא הכבוד למקום שאף בריה לא יכולה לעמוד".

אחותו של נבו ספדה בכאב: "אומרים שארץ ישראל נקנית בייסורים אף פעם לא הבנתי עד כמה, כמה ייסורים, כמה כאב. מאז שהתגייסת, כל פעם שאני שומעת על הרוגים אני חושבת עלייך". היא הוסיפה: "התקשרת כ"כ הרבה כשהיינו עם רז יוסף בבתי חולים. תמיד דאגת באמת, באמת דאגת. כל פעם שחזרת הביתה היה חשוב לך לעשות משהו כיף עם הבנות. כמו לקחת אותן לשוק. ואפילו ביציאה לפני שנפצעת באת לעשות איתן אחר הצהריים כיף, והכנו את הלחם שום המפורסם שלך שכל החברים תמיד ביקשו שתכין במכינה".

היא סיימה במסר: "אני מבקשת מכל עם ישראל, תהיו טובים אחד לשני, תהיו מאוחדים. די לפילוג. תראו טוב. כולנו רוצים טוב, לכולנו יש את אותה מטרה. בבקשה. די לכעוס, די לצעוק אחד על השני, די מחאות מיותרות. תהיו ביחד בבקשה תעבירו את זה הלאה".

אחיו ספד: "אני לא מאמין שלא תזכה להקים משפחה בארץ ישראל שכל כך אהבת. שום דבר לא עצר אותך, היית לוחם אמיתי בגוף ובנפש".

אח נוסף של נבו ספד לו: "נלחמת בשביל כל עם ישראל - לא עניין אותך ימין או שמאל. נפלת למען המדינה שלנו, אעשה הכל שכולם ידעו איזה גיבור היית".

סמ"ר קנאו קאסה ז"ל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל

סמ"ר קאסה ז"ל, בן 22 מבית שמש, הוא לוחם שריון בגדוד 46 נפל אתמול בתקרית בבית חנון.   חברי הקהילה מבית שמש הגיעו ללוות את סמ״ר קנאו קאסה בדרכו האחרונה בהר הרצל. אלה הגיעו עם תמונתו ואמרו דברי הלל ושבח.

מוקדם יותר התאספו מאות תושבי העיר עם דגלי ישראל כדי לתמוך במשפחה בשעות הקשות, ולחלוק כבוד אחרון ללוחם ז״ל.

בבית שמש ספדו לקנאו, בן העיר, שהותיר אריו זוג הורים, סיסאי ו-וורקנש וחמש אחים ואחיות. הם מסרו: "מביעים צער עמוק וכאב כבד על נפילתו של סמ"ר קנאו קאסה, שנהרג במהלך שירותו הצבאי בחיל השריון. קנאו הוא הנופל ה-18 מבית שמש מאז תחילת המלחמה".

נועה, שהייתה מורה של סמ"ר קנאו, כתבה עליו ברשתות החברתיות: ״קנאו קאסה, הלוחם ה-18 מבית שמש - ובשבילי, תלמיד אהוב. אני יושבת שעה ארוכה ובוכה את לכתך, לא מצליחה להירגע. מתלבטת אם ללכת רגע להורים שלך, שגרים במרחק נגיעה מהבית שלי, לחבק אותם ולבכות איתם. ואני לא מוצאת את הכוחות. איזה הורים נדירים, הורים מסורים, שלא רואים בכל יום. ואתה קנאו, ילד קסם, מתוק, חבר טוב עם ברק בעיניים וחיוך כובש. הילד הכי חד, מצחיק, הכי הכי חי, איך אפשר לכתוב עליך שאתה כבר מת?!״.

ראש עיריית בית שמש ספד: "המלחמה לא תמה והלב נקרע כל פעם מחדש. זהו אובדן קשה וכואב למשפחה ולעיר כולה. אנו מחבקים את המשפחה ונעמוד לצידם בשעתם הקשה".