המספרים של הפוליטיקה מול המספרים של החיים

אתמול בבוקר, בחנות בגדים באחד מיישובי יו"ש, מאחורי הסטנד של המטפחות, שמעתי את בעלת החנות, ד', מתנצלת: "סליחה שאני אוכלת תוך כדי. פשוט בעלי במילואים כבר כמעט חודשיים, ואם אני לא מקפידה לאכול כמו שצריך ובזמן, אני פשוט קורסת כשהילדים חוזרים הביתה". הלקוחה שמולה הנהנה בהבנה. "רגע, גם בעלך במילואים כבר איזה 200 יום, לא?" היא אומרת לזו שלידה, אשתו של רב באחד מהיישובים.

בעוד המערכות הפוליטית, המשפטית והביטחונית גועשות סביב גיוס החרדים, נשות ישראל מספרות זו לזו את מה שהגנרלים וקובעי המדיניות לא מצליחים לומר בקול ברור: ישראל זקוקה לעוד חיילים.

לפני כחצי שנה הקמנו את פורום "שותפות לשרות" - אלפי נשים דתיות, אימהות ונשות חיילים בסדיר ובמילואים, כדי להבין מנציגי הממשלה שהוקמה בקולותינו מה פשר החוק שאמנם קוראים לו "חוק הגיוס", אך מטרתו להסדיר תקציבים והטבות דווקא לאלה שאינם מתגייסים. אחרי למידה מעמיקה של הנושא, בנינו מתווה המניח כמה עקרונות שאנו מאמינות שיאפשרו שינוי דרמטי בשותפות של החברה החרדית בצה"ל, ובהמשך שגשוגה של מדינת ישראל.

האמת הפשוטה היא שאין שום צורך בחקיקה לשם כך. חוק שירות החובה קובע שכל נער בן 16.5 מקבל צו ראשון ונכנס לתהליך מיון מסודר, שבסופו הצבא משבץ אותו לשירות על פי צורכי הצבא ויכולותיו של המתגייס.

צו לכל נער חרדי

דרישתנו היא שכל נער חרדי יקבל צו כזה בדיוק, ללא מכסות וללא מעורבות של הרבנים וראשי הישיבות ברשימות המגויסים. להפוך את המשוואה: לא עוד מכסות גיוס (שצה"ל והישיבות מעולם לא עמדו בהם), אלא מכסות פטור על פי תבחינים אובייקטיביים וידועים מראש לחבורת לומדים עילויים. כן להשתמש במנופים הכלכליים על מנת שכל מלש"ב חרדי יוכל להחליט באופן עצמאי אם לשאת בתוצאות ובסנקציות הצפויות לו אם יבחר להשתמט.

הגענו עם המתווה שלנו לפגישות בכנסת יום אחרי יום ונדהמנו לשמוע שוב ושוב בלשכות השרים והח"כים: "אנחנו פועלים לפי צורכי הצבא, שאומר שהוא מסוגל לקלוט 3,000 חרדים". לנו המספרים פשוט לא הסתדרו בראש. ראינו את החוק להארכת תקופת השירות של חיילי הסדיר, ראינו את ההוראה להגדיל את מספר ימי השירות למילואימניקים בשנים הקרובות - ולא הצלחנו להבין איך זה מסתדר עם הקביעה שצה"ל זקוק או מעוניין לגייס רק 3,000 חרדים.

אז פנינו ללשכות האלופים ולמטכ"ל, שם שמענו מספרים והסברים מגומגמים. דרשנו מהדרגים הבכירים ביותר בצה"ל לומר את האמת על הסד"כ החסר ועל היכולת של צה"ל לפעול מיידית לגיוסו. והנה, בשבועיים האחרונים נציגי צה"ל אכן החלו לומר בקול: צה"ל זקוק ל-12,000 לוחמים נוספים.

בדיון בוועדה לביקורת המדינה שהתקיים בכנסת השבוע, הבהיר תא"ל שי טייב, ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח האדם בצה"ל, שעד סוף 2026 צה"ל יוכל לעמוד במשימת גיוס כלל החרדים בגיל גיוס, בתנאי שמדינת ישראל תשתמש בכלים העומדים לרשותה למניעת השתמטות.

הצהרה זו התפרצה כהר געש בגלל הדיון שעמד להיערך למחרת בעתירה שהוגשה לבג"ץ בנושא. ב-23:00 בלילה שלפני הדיון, הוגשה תשובת המדינה, שחזרה על הצהרתו של תא"ל טייב. בתגובה הופיעו ברשתות אמירות מפי "בכירים בממשלה" שהמספרים שנקט צה"ל הם "פוליטיים ולא מקצועיים".

בין לבין אני מנסה לעשות סדר במספרים לנשים שמודדות מולי מטפחות צבעוניות. אשתו של ההוא שהיה בבית חודשיים במצטבר בשנה האחרונה עונה לי מתא ההלבשה הסמוך: "לא יודעת, לא מכירה את המספרים. אני רק סופרת את הימים עד הצו הבא שבעלי כבר קיבל ל-60 ימי מילואים נוספים בקיץ".

הכותבת היא תושבת עלי, מגדלת עם בעלה המילואימניק חמישה ילדים, מתוכם 2 מילואימניקים, מילואימניקית אחת ומלש"ב קרבי אחד. פעילה בפורום "שותפות לשרות" - פורום נשים דתיות־לאומיות הפועל למען גיוס לכולם