רס"ן דביר ציון רווח וסרן איתן שכנזי הובאו למנוחות: "כמה התפללנו שהדפיקה בדלת לא תגיע"

בהר הרצל בירושלים ובחצור הובאו היום (שלישי) למנוחות קצין צה"ל רס"ן דביר ציון רווח מירושלים וסרן איתן שכנזי, תושב היישוב עלי, שנפלו בקרב בבית חאנון שבצפון רצועת עזה, מפגיעה ישירה של ירי נ"ט. 

סרן איתן שכנזי, בן 24 בנופלו היה סגן מפקד פלוגה בגדוד 932, חטיבת הנח״ל. איתן היה נשוי להלל ולמד במכינת 'בני דוד', הוא הנופל העשירי במלחמה מהיישוב עלי שבבנימין. רס"ן דביר ציון רווח מירושלים, מפקד פלוגה בגדוד 932 של חטיבת הנח״ל, היה בן 28 בנופלו.

האחים: "הערצנו אותך בכל ליבנו"

תמיר, מור ועידו, אחיו של דביר, עלו לספוד לו יחד. מור, אחותו, אמרה: "אחינו הבכור, כמה התפללנו וכמה קיווינו שלא נצטרך לעמוד במקום הזה ולהספיד אותך, שהדפיקה הזאת לא תגיע לדלת שלנו, והנה היא הגיעה. רק לפני שלושה חודשים הספדנו את נתנאל הרשקוביץ והתפללנו לא לעמוד כאן שוב, אבל כנראה שהקב"ה רצה את שניכם למעלה. אתה הגאווה שלנו, הערצנו אותך בכל ליבנו. נוח על משכבך בשלום".

האב, אברהם, ספד לבנו בדמעות: "בדרכך הקצרה היו לך שאיפות. לא ויתרת, לא ראית אף אחד בעיניים. הוכחת לנו פעם אחר פעם את הנחישות שלך. התגייסת לקרבי, הבנת שהעם היהודי חייב הגנה. החלטת לצאת לקורס קצינים ואני אמרתי 'עזוב, תוותר'. אתה לא ויתרת, סימנת מטרה - וזהו. עכשיו אני רוצה לראות את הרמטכ"ל ואת ראש אכ"א שיבואו ויגידו שאין להם מ"פים בצבא. הצבא עושה עבודה קשה, אנחנו צריכים קצינים חזקים מאוד, עם סכין בין השיניים. נוח בשלום על משכבך".

"אתה בתוכי ואני נושאת אותך איתי כחלק מנשמתי לעולם"

אור, אלמנתו של דביר, נפרדה ממנו בפעם האחרונה: "אני נאלצת להיפרד ממך, איש יקר ואהוב לי כל כך. אתה בתוכי ואני נושאת אותך איתי כחלק מנשמתי לעולם. אתה סלע איתן, יציב, מלא עוצמה. סליחה על כל מה שלא אוכל לשמוע ממך לעולם, סליחה על רגעים שלא הקשבתי או שלא הבנתי עד הסוף את הרוח המפעמת בך. מצאתי בדברים שלך תפילה שכתבת: 'יהי רצון מלפניך ה' אלוהיי ואלוהי אבותיי, שתשלח לי ברכה במעשיי ושלח לי יכולת לקדש שמך בעולם, ולהצליח במעשיי לשמור על מדינתך הקדושה וללמוד איך לנצח את מלחמות המצווה שמאיימות על עמך הקדוש. אנא אלי, עשני כלי לשליחותך ועזור לי לקדש שמך בעולם'".

משה ליאון, ראש העיר ירושלים נשא דברי הספד: "דביר הבין איזו שליחות מוטלת על כתפיו והחליט לממש את יעודו במלוא הנכונות. אנחנו מבקשים לומר לך - אנחנו גאים בך. בני משפחת רווח היקרים, בשעה קשה מנשוא זו זכרו שאינכם לבדכם".

סגן יהלי, בת הדודה, סיפרה על הקשר המיוחד בינה ובין דביר: "דבירי, המוצלח והמוכשר ביותר, הפייבוריט של סבא וסבתא. אומרים שהשכול לא דופק פעמיים בדלת, אבל אצלנו הסטטיסטיקה לא צלחה. אני בטוחה כי את הכל כבר יספרו. היינו מדברים די הרבה בייחוד כשיצאתי לקצונה. בגלל שאני קצינת חינוך דביר היה מתייעץ איתי מלא, רק לפני שבועיים הוא הרים יומיים מטורפים, מדויקים. אתה המודל לחיקוי שלי, תמיד הייתי רואה אותך על מדים והייתי אומרת שאני צריכה להיות כמוך".

"איך אפשר, איך אפשר"

בחצור נטמן סרן איתן ישראל שכנזי ז"ל שנפל באותה התקרית לצידו של רס"ן דביר ציון רווח. רעייתו הלל שכנזי ספדה לו בכאב רב. "איתן, איך אפשר, איך אפשר. מחנוכה שעברה אתה בעזה כל הזמן ותמיד חזרת לשלום. קיבלת את ההחלטה הזו לצאת בלב שלם וגם אנחנו. חיכינו לזמן הזה שיהיה לך נחת סוף סוף. רצית לתת את הכל, את כל כולך לארץ ישראל. מה שנתן לי כוח באמת היה לראות אותך בצבא".

כל הזמן שמעתי, הלכת שמח ושלם. באמת היית הכי טוב איתן, וזה הלך איתך הביתה גם ברגילות שהיו לנו ביחד, תמיד היית בסידורים ולבנות זמנים, ותמיד היית עושה את זה בלי הנחות, בלי אין לי כוח, תמיד לוקח את זה הביתה ובאהבה בלי להתלונן וזה לגמרי נתן לי כוח. תמיד איפסת אותי והראת שהכל טוב". 

"מה אני אעשה עכשיו מי יגיד לי את זה, אני צריכה שתגיד לי את זה כל הזמן. תמיד חיזקת אותי בלימודים גם בתקופות עמוסות וגם במרחוק כי הרוב היה מרחוק. כמעט ולא נפגשנו ואמרת שאני טובה ולא שכחת מתי יש עבודה ומתי יש לי מבחן ולא תמיד היה לי קל".

"רק ביום שישי שלחת לי זר עם פתק ומכתב אבל אמרת שניפגש תכף, מנה אני אעשה? אתה פשוט ככה נותן מכל הלב ואני מרגישה שבאמת היית איש של מידות. פחות של לשבת בישיבה וללמוד. המידות שלך זה מה שבלט בך כל כך. היו לך מידות באמת כל כך טובות. כיבוד ההורים שלך, היה לך כל כך חשוב ואמרתי שאני חייבת ללמוד ממך את זה גם. תמיד היית שם את מי שמולך כמה רמות מעליך, נותן את כל כולך".