הלווייתה של שורדת השבי חנה קציר, שהלכה לעולמה הבוקר (שלישי), התקיימה היום (שלישי) בבית העלמין בקיבוץ ניר עוז, בטקס סגור לתקשורת.

מקיבוץ ניר עוז נמסר: "חנה נאבקה בחודשים האחרונים עם מצב רפואי קשה ומורכב בעקבות חטיפתה והשלכות השבי.
 חנה הוחזקה ברצועת עזה בתנאים קשים ביותר שגרמו לפגיעה קשה במצבה הפיזי והנפשי.  חנה הייתה דמות משמעותית ואהובה בקיבוץ והאבל היום הנו כבד וגדול עבור כולנו. בצעירותה, עבדה חנה בבתי הילדים, פינקה דורות של ילדים בחיבוקים ותה מתוק, ובהמשך ניהלה את מחסן הבגדים (הקומונה) לצד חברתה הטובה, ברכה לוינסון ז"ל".

כרמית פלטי קציר, בתה של חנה נשאה דברים בשמה ובשם אחותה אביטל:
״האמת חייבת להיאמר. בשבעה באוקטובר הבית הזה נפרץ, הבית הזה חולל, בבית הזה קראו לעזרה ועזרה לא הגיעה. בבית הזה אבא נרצח, מהבית הזה אמא נחטפה לעזה. סליחה אמא שהייתם שם לבד, סליחה שלא יכולנו להגיע, סליחה שמדינת ישראל כשלה בלהגן עליכם ועדיין לא לוקחת אחריות על המחדל הכי גדול בתולדותיה".

כרמית המשיכה: "49 ימים היית בגיהינום, אבל שרדת אותו וחזרת ממנו, חלשה ורזה וחולה כל כך. חזרת ממנו אחרת. שמחת החיים המופלאה שלך, היכולת להתלהב מכל דבר קטנטן, הנאיביות והידיעה המוחלטת שהעולם הוא מקום טוב ושאנשים רוצים להיטיב – כל אלו נפגעו. חזרת צלולה וחדה, תיארת לנו מה עבר עלייך בעזה, מול איזה רוע מפלצתי שאף אדם לא צריך לפגוש, התמודדת. אני אומרת את המילים האלו ולא מאמינה שמדינת ישראל בוחרת להשאיר עד עכשיו 100 אנשים, ממש כמוך, בשבי״.

"סליחה אמא שהייתם שם לבד, סליחה שלא יכולנו להגיע"

עוד הוסיפה לאחר ההלוויה: ״אירועי השבעה באוקטובר ו-445 הימים שבעקבותיו גבו שלושה קורבנות מבני משפחתנו. אמי התמודדה בגבורה עם זוועות השבי, אך גופה וליבה נשברו מהשבי והשלכותיו הנוראיות, ובפרט מהפקרת החטופים ובנה אלעד.
אני קוראת לממשלת ישראל ולעומד בראשה לחתום עוד היום על הסכם שישיב את כל החטופים לביתם ומשפחותיהם״.

חנה בת ה-77 נחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר ושוחררה בעסקה בנובמבר 2023, לאחר 49 ימים. בעלה רמי נרצח בממ"ד בביתו ובנה אלעד נרצח בשבי בגיל 47 - גופתו חולצה מחאן יונס. בשבי, חנה שהתה לצידם של משפחת מונדר ששוחררה - רותי קרן ואוהד.

כרמית פלטי-קציר, בתה של חנה, סיפרה הבוקר: "אמא הייתה אשה, רעיה ואם אוהבת ומסורה שכל כולה אהבה. לבה לא עמד בסבל הנוראי מאז השבעה באוקטובר. כל יום בשבי מסכן את חייהם של אהובינו. הסכם כולל להחזרתם של 100 אחינו ואחיותינו חייב לצאת לדרך".

פרופ' חגי לוין, ראש צוות הבריאות במטה משפחות החטופים, הסביר כי מותה של קציר הוא תוצאה של שילוב גורמים מורכב: "ההשפעה הקשה של השבי עצמו על הבריאות הפיזית של השורדים, בעיקר של מי שהיתה לו פגיעות בגלל מחלות רקע וגיל, לצד מה שהשבי הותיר בגופם ונפשם - הרצח של בעלה והחטיפה והרצח של הבן שלה". 

לדבריו, "חנה קציר ויתר השבים הם חלק מקהילת המשפחות שחיכו לחזרת החטופים, והמצב של המשך השבי וחווית האובדן העמום פוגעת בבריאות השורדים. יש כאן שילוב שהדרך היחידה לצמצם אותו היא להחזיר את כל החטופים ולטפל בשורדים ובמשפחות. אנחנו צופים שיהיו עוד שורדי שבי ובני משפחות שתוחלת חייהם תתקצר כתוצאה מהחוויה הקשה הזאת. חייבים להחזיר את מי ששם ולטפל במי שכאן".

במשך שנים, קציר טיפלה בילדי קיבוץ ניר עוז - חנה היא גם ממקימי הקיבוץ, בו נולדו ילדיה אביטל, אלעד וכרמית. בהודעה שקרית של הג'יהאד כשבוע לפני השחרור מהשבי, הכריז הארגון כי קציר אינה בין החיים יותר.

נשיא המדינה הרצוג ספד לה הבוקר: "כאב עמוק ממלא את ליבנו עם היוודע דבר פטירתה של חנה, שורדת החטיפה הנפשעת מהשבעה באוקטובר שהלכה הבוקר לעולמה. מיכל ואני זכינו לפגוש אותה ולהתרשם מעוצמת רוחה למרות הכאב הבלתי נתפס. ברגעים הקשים בהם פגשנו אותה ואת משפחתה, נוכחנו לדעת עד כמה הייתה חנה סמל לתעצומות נפש ולהישרדות אל מול הטרגדיות הקשות שחוותה.

"פטירתה הכואבת מציפה בפנינו לא רק את עומק הכאב של משפחת קציר והשבר שחווים שורדי השבי, אלא גם את המחיר הנורא שמשלמים החטופים והחטופות, שנמצאים בשבי ללא תנאים וללא טיפול הולם – מצב שמסכן את חייהם מדי יום. תנחומים לבנותיה כרמית ואביטל, שנלחמו ללא לאות למען משפחתן, ולמכריה ואוהביה. יהי זכרה ברוך".