אדוארד קוזנצוב, שהיה אסיר ציון בברית המועצות ונאסר באשמת תעמולה אנטי־סובייטית, הלך היום (ראשון) לעולמו בגיל 85.
קוזנוב, שנולד לאבא יהודי ולאם רוסיה, היה עיתונאי, סופר ועורך. הוא נעצר בידי המשטר הסובייטי לראשונה בשנת 1961 ונכלא למשך 7 שנים, בגין הקראת שירי מחאה וספרות נגד המשטר בכיכר מרכזית במוסקבה.
אחרי שלא קיבלו אישור יציאה מהמדינה, ביוני 1970 ניסה קוזנצוב יחד עם מארק דימשיץ (אסיר ציון שנלחם לקידום עליית יהודים ארצה מבריה"מ) לחטוף מטוס ריק שהיה בדרכו לישראל. המטרה הייתה לברוח מבריה"מ, אלא שהשניים נתפסו ונידונו למוות. בעזרת לחץ בין-לאומי השניים קיבלו לבסוף 15 שנות מאסר "בלבד", וגם אשתו של קוזנצוב נדונה ל-10 שנות מאסר.
כחלק מעסקת חילופי אסירים שהובילה ארצות הברית, קוזנצוב שוחרר מהכלא בשנת 1979 יחד עם ארבעה מתנגדי משטר אחרים – ואז עלה לישראל.
בתו, ענת זלמנסון-קוזנצוב, נפרדה ממנו היום בפוסט בפייסבוק, בו כתבה: "בשעה אחת בלילה הלך לעולמו אדוארד קוזניצוב, האיש והאגדה, ואבא שלי. אני לא מצליחה לכתוב את המילים מבלי לפרוץ בבכי.
"יש כל כך הרבה מה לספר על אבא שלי, ספרים וסרטים, מגילות שלמות. כנראה אוסיף לפוסט הזה בהמשך עוד סיפורים, אבל בינתיים נזכרתי ברגע אחד מ-2018 כאשר אבא שלי ואני עלינו על הבמה לקבל פרס על תרומתו לעיתונות ברוסית בישראל. אני ידעתי שזהו רגע מכונן ביחסים שלי עם אבא, רגע שאחזור אליו שוב ושוב במהלך חיי ואכן כך היה, ועדיין. הוא לא רצה לקבל את הפרס, לא רצה להגיע. הוא אמר לי: 'זה לא מגיע לי, כבר לא עסקתי בעיתונות שנים רבות', ואני עניתי: 'בטח שמגיע לך'", כתבה.
"הוא עלה לקבל פרס על העבודה שלו ובכל זאת דיבר רק עליי. אבא, כמה אני אוהבת אותך. תמיד אמרנו שרק אנחנו מבינים אחד את השנייה. גם עכשיו, בימיו האחרונים הוא לא יכל לדבר, אבל העיניים שלו הביעו הכל ואני הבנתי בדיוק מה הוא רוצה – מתי רצה לשתות, מתי רצה שאסביר לו מה קורה, מתי רצה שאשאר עוד קצת. הבנתי שזה כבר הסוף, נישקתי ואמרתי שאני אוהבת אותו. אבל אז התחלתי לבכות והוא קצת נבהל מזה. אתמול בערב בדרך למיון התפללתי שהוא יחיה עוד, והרגשתי בת קול אומרת לי שהבקשה אנוכית, שאם יישאר עוד לחיות הוא יסבול. אז הוא הלך לעולמו בכבוד. וחי חיים מרשימים, הוא שינה את העולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו