426 ימים הם בתוך המנהרות. הקול שלהם לא נשמע, וכך גם במסדרונות הממשלה - שם לא מרגישים אותם ולא שומעים אותם. אנחנו בשבילם פה, וכל מדינת ישראל צריכה להיות בשבילם, זאת המהות שלנו כיהודים. הציבור והעם רוצים אותם בבית, כי רק זו תמונת הניצחון האמיתית.
הציבור, כך לפי כל הסקרים, רוצה עסקה במחיר של סיום המלחמה, וגם במחיר של שחרור רוצחים. עם זאת, אנחנו רואים ירידה של מספר האנשים ברחובות. החברה הישראלית פשוט גמורה - כלכלית ומנטלית. יש חוסר תקווה. אבל מה שהכי עצוב זה שגם המנהיגות לא מעוררת תקווה. אין פה מנהיגות. מבלי להיכנס לפוליטיקה על כל המשמעויות שלה, הבחירה של טראמפ היא גיים צ'יינג'ר. אנחנו פשוט מבינים שהממשלה שלנו לא עושה את הדבר הנכון, וכל ההזדמנויות שהיו טורפדו.
אנחנו תולים את כל התקוות שלנו בהכרזה של טראמפ, עכשיו אנחנו מייחלים שזה באמת יקרה. זה גם מה שהחברה והמדינה שלנו צריכים. בזמן כתיבת שורות אלו מתכנס קבינט המלחמה. אני מדברת בשם רוב המשפחות: אנחנו חוששים מאוד ופוחדים להתאכזב שוב. אנחנו מצפים למנהיגות אמיצה שתעשה את הדבר הנכון, אבל זה לא נראה באופק. בכל מבצע צבאי, בכל מאמץ כזה של החזרת גופה של חטוף, הממשלה מציגה זאת כהצלחה גדולה. יש לכם טעות - האנשים הללו היו בחיים בזמן חטיפתם. זה פשוט טשטוש המציאות. איתי סבירסקי היה חי במשך 99 ימים. הלחץ הצבאי שאמרו שיוביל לשחרור החטופים פשוט הורג אותם. השבוע התפרסם גם הדוח על החזרתם של דנציג, מצגר, פרי, בוכשטב, פופלוול ומונדר. הם יכלו לחזור בחיים - קיבלנו אותם בארונות.
החברה הישראלית גמורה, כלכלית ומנטלית. אבל הכי עצוב זה שגם המנהיגות שלנו לא מעוררת תקווה
זה מדהים כשמחזירים גופות וצריך לסגור מעגל ולהביא אותם לקבורה, אבל היה אפשר להחזיר אותם על הרגליים ולא בארון. ככל שהזמן עובר - כך הסיכוי שלהם לשרוד פוחת. הלחץ הצבאי הורג אותם. אנחנו יודעים זאת בוודאות. זאת לא פרשנות, מדובר בעובדות. צריך להבין שצריך עסקה עכשיו, של החיים והמתים, בדחיפות גדולה על החיים.
אני מבקשת מכם, עם ישראל, אנחנו מתחננים וקוראים לעזרה. אם הציבור יקרא, יתמוך וידחף לעסקה, יש סיכוי גבוה יותר שזה יקרה. תקיימו את מצוות פדיון שבויים ואת ערך הרעות.
הביא לדפוס: איליה יגורוב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו