עוד רגע החורף פה, וטל, אח שלי, עדיין בעזה. האמת? אין שעה שאני לא חושב עליו שם. איך הוא שורד את הקור, את הרעב, את הפחד? זה לא נתפס - עברו כבר יותר מ־400 ימים וכלום לא זז. החיים שלנו עצרו מלכת, אבל הזמן של טל ושל כל החטופים ממשיך לרוץ, בכיוון הלא נכון.
ראש הממשלה, אני פונה אליך בגובה העיניים. אנחנו שומעים על פגישות, על "מו"מ מתקדם", על "התקדמות" - אבל איפה התכלס? זה לא מספיק לשמוע ש"עובדים על זה". צריך להרגיש את זה. צריך לראות תוצאות. כל יום שעובר זה עוד יום שבו טל נלחם על החיים שלו שם, ואנחנו כאן רק מחכים ומתפללים.
אני לא מבין בפוליטיקה, אבל אני כן מבין דבר אחד - אי אפשר לחכות יותר. אנחנו דור של אנשים שעושים דברים, שלא יושבים בצד. כולנו רואים שהמצב מורכב, אבל כשבאמת רוצים - הכל אפשרי. לא צריך עוד סיסמאות או עוד דיונים. צריך החלטות אמיצות, מעשים אמיתיים.
כולנו, המשפחות, כבר על הקצה. חורף בעזה הוא סכנת מוות. הקור שם מסוכן, התנאים קשים. אם לא נפעל עכשיו, אנחנו עלולים לאבד את האנשים שלנו. ההזדמנות להציל אותם היא כאן ועכשיו - וזה תלוי בך, ראש הממשלה.
"זה הזמן לשים את החטופים בראש סדר העדיפויות"
אני אומר לך - זה הרגע להוכיח מנהיגות אמיתית. זה הזמן לשים את החטופים בראש סדר העדיפויות. לא בעוד חודש, לא בעוד שבוע - עכשיו.
טל מחכה, אנחנו מחכים, כל המדינה מחכה. אל תשאיר אותם שם. זו לא רק הקריאה שלי, זו הקריאה של כולנו - לא משאירים אף אחד מאחור.
