אומדים את הנזק, חולמים על העתיד: הפסקת האש בצפון – היום שאחרי

בכניסה לבנק לאומי בקריית שמונה עובדים במרץ אנשי הבינוי של הבנק. הסניף, שספג פגיעה ישירה בשנה האחרונה, צפוי להיפתח היום ללקוחות. הקומה השנייה שנפגעה תישאר עדיין סגורה ותשופץ. הנזק בה גדול.

לא רחוק משם, ב"באגט של שלומי", שנשאר פתוח במהלך כל השנה האחרונה, אפשר כבר לראות תור. בימי המלחמה היו כאן בעיקר לובשי מדים שעצרו לאכול שווארמה. "היום יש יותר אנשים", מסביר שלומי.

יעברו עוד ימים אחדים עד שתושבי קריית שמונה ירגישו בטוחים לחזור הביתה. תושב העיר שיושב לידנו מסביר כי בחצי השנה האחרונה שהה במלון "מצפה הימים". "אני מנקה ומסדר את הבית, והודעתי למלון שביום ראשון אני עוזב". התנועה בעיר התגברה, למרות הנזקים שנגרמו שעות ספורות לפני שהפסקת האש נכנסה לתוקף, יש באוויר תחושה של חזרה לשגרה.

שער הכניסה למטולה נותר סגור, ומי שלא תושב היישוב לא נכנס. במועצה ביקשו מהתושבים שלא להגיע, ומי שירצה בכך יתאם את הגעתו. מעטים מהתושבים הגיעו.

"ההתלבטות גדולה"

כשברקע נשמעים צרורות ירי שצה"ל מבצע להרחיק אנשי חיזבאללה שמפירים את ההסכמה, קשה שלא להבחין בעגלה העמוסה ברחוב הלבנון. דנה ויהודה בר תמרי אורזים ביחד עם לילי מדלסי את הבית. ביתם של בני הזוג נפגע פעמיים מנ"ט.

"הולכים להיות כאן שיפוצים לאורך כמה שנים", מתארים בני הזוג. "גרנו כאן יותר משנתיים. החלטנו לעבור לכפר סאלד, זה יותר בטוח. לא הצלחנו אפילו להוציא את הדברים מהבית. זאת הפעם הראשונה שאנחנו מגיעים לכאן באור יום ולא כמו גנבים בלילה".

דנה מספרת בכאב: "היה לנו חצי שנה לפני המלחמה תיק מוכן, תיק בריחה. ב־7 באוקטובר עזבנו בבוקר. חששנו שהכל יקרה כאן, ראינו אותם מתקרבים יותר לגדר. אני רוצה להמשיך לחיות בגליל, אני אוהבת את המקום, אבל קצת יותר רחוק".

לילי ניהלה את הפאב המקומי "החקורה". "הפאב נפגע והוא הרוס לגמרי. מצאנו קהילה חדשה. חיינו פה הכי בביטחון, למרות שהיו רגעים שסימנו אותנו בלייזר. בסלון שמעתי רחשים של מנהרה. החצר שלי צופה על הגדר, ראיתי את חיזבאללה, זה היה ברמה של 'עוד רגע נותנים כיף ביד'. החלטתי לא לחזור מהמקום הביטחוני, וגם אחד הקשיים שלי לחזור לכאן זה שאני אשב בגינה שלי וכל מה שאני אראה מעבר לנוף זה את המלחמה ושיש מצב שהם מסתכלים עלי. זה מפחיד".

קולות הירי מלווים אותנו כל העת במטולה. המראות קשים. ההזנחה ברחבי המושבה ניכרת. הצמחייה חסמה דרכים שבהם נהגנו לנסוע. ענת ויינברג הגיעה עם חומרי ניקוי. "אני מנקה כי הילדים רוצים לראות את הבית, ואני לא רוצה שהם יראו עזובה. בינתיים אנחנו לא חוזרים עד סוף שנת הלימודים, אבל אני לא בטוחה שבכלל נחזור. אני מחכה לראות אם תהיה בכלל קהילה, אם תהיה מערכת חינוך. ההתלבטות גדולה".

הכל יורד לטמיון

ענת לא לבד, רבות מהמשפחות מתלבטות על המשך דרכן. במוסך "עמוס" שנמצא באזור התעשייה הצמוד לכפר כילא, אומדים מסעוד ובניו, עופר ורותם עמוס, את הנזקים. בגג המוסך נוצר חור, והגשם מטפטף דרכו. פיצוץ מבנה שהיווה תשתית טרור של חיזבאללה בכפר הסמוך העיף סלעים שחדרו דרך הגג.

ההתלבטות היא נושא השיחה העיקרי. עופר לא עזב כלל בשנה האחרונה, מסעוד האב רוצה לחזור אך אשתו מתנגדת. כך המצב גם אצל רותם: "אשתי מפחדת, אנחנו דוחים את ההחלטה עד הקיץ. הבית שלנו נפגע. צריך להחזיר לכאן ילדים. מצד שני, מה אעשה עם הבית? כל מה שבניתי יורד לטמיון".

בסופר במושבה יונתן דיוויס מנסה לאמוד את הנזקים. "ייקח לי חודש ימים להכין את המקום. צריך שמס רכוש יבואו, רק אחר כך אני אוכל לזרוק את כל הסחורה שפג התוקף שלה. צריך לצבוע, לגייס עובדים. יש הרבה מאוד עבודה".

דלתות הסופר נפתחו מהדף של פגיעת נ"ט קרוב. החתולים וחיות נוספות הפכו את המקום לביתם. את הריח מהמקררים אי אפשר לתאר במילים. דיוויס מקווה שיעמוד במשימה. "אני לא מאמין בשקט הזה. הפרנסה שלי כאן, אז אני אגיע לעבודה, אבל את המשפחה אני כנראה לא אחזיר לכאן".