הבחירות המקומיות בדרום: "אף אחד לא יתאכזב אם המתמודד שלו לא ייבחר"

לפני כמה ימים, שר הפנים משה ארבל שיבח את הבחירות שייערכו היום (שלישי) לרשויות המקומיות ביישובי הדרום. "כדמוקרטיה חזקה", אמר, "חשוב לאפשר לתושבים לבחור את המנהיגים שיובילו תהליכי שיקום והתחדשות". אבל כשבמועצת אשכול, למשל, אין מתמודדים מול מיכל פלג עוזיהו - המונח "דמוקרטיה חזקה" לא כל כך הולם את המצב בשטח: "זו הפעם הראשונה שאין מתמודד קיבוצניק", אומר ל"ישראל היום" בני חסון מקיבוץ כיסופים, "הם עסוקים בשיקום עצמי".

לדבריו, "חינוך הילדים, שזה הכי חשוב, היה ברמה גבוהה מאוד עד 7 באוקטובר, והרצון הוא שזה יישמר. המתמודדת באה ממערך החינוך, וזה טוב. אני מקווה שהיא תצליח, לטובת כולנו, אבל אנחנו די סומכים על עצמנו. המציאות הוכיחה שעם כל הכבוד למועצה, כמעט אין לה תפקיד בעקבות כניסת מינהלת תקומה, ונוצר מצב שבו הזהות של מי שייבחר פחות קריטית. ממילא רובנו לא נמצאים בעוטף".

המאבק עד לאותה השבת הארורה היה לוהט, עם ארבעה מתמודדים - שניים מהקיבוצים ושניים מהמושבים. כיום גדי ירקוני לא מתמודד, סגנו דודי אלון הסיר גם הוא את התמודדותו, תמר קדם סימן טוב נרצחה ב־7 באוקטובר, וכך פלג עוזיהו נשארה לבדה במרוץ. חסון מוסיף: "המועצה תמשיך לתת לנו את השירותים, כמו היום - אבל אין על מה להצביע. זה המצב".

"המשימה העיקרית היא שיקום"

במועצת שער הנגב מתנהל מאבק משולש בין יוסי קרן, נירה שפק ואורי אפשטיין, ושלושתם מציעים "תהליכי שיקום והתחדשות" - בדיוק כדבריו של השר ארבל. חשוב לומר: המטרה כאן היא לא להפחית מחשיבות המאבק ביניהם. להפך, הם באמת דוחפים את מה שממילא מצוי בקונצנזוס - החזרת החטופים כמטרה עליונה, שיקום, חוסן והפעלת לחץ על הגורמים הרלוונטיים כדי שלתושבי המועצה יהיה טוב.

אך לדברי דני רחמים, קיבוצניק ותיק מנחל עוז, "אף אחד לא יתאכזב קשות אם המתמודד שהוא רוצה לא ייבחר. בסוף הם כולם רצים על אותן המטרות, והשוני הוא באמת עניין של טעם. יש אנשים שפחות חשוב להם, ויש כאלה שמאוד מעורבים. שפק היתה חברת כנסת, היא מכירה את החומר ומקושרת טוב למשרדי הממשלה, וזה יכול להועיל למועצה, בעיקר אחרי 7 באוקטובר. חשוב שיהיה מישהו שישקם, ולא יתחיל ללמוד מחדש את העסק.

"אחרים שתומכים במועמד אחר יגידו שחשוב שהוא יליד המקום, שניהל מערכות ושהוא בעל ניסיון רב (הכוונה לאורי אפשטיין, גיסו של ראש המועצה אופיר ליבשטיין, שנרצח ב־7 באוקטובר; א"י), ואולי הוא מתאים יותר. אחרים יגידו שהמתמודד היה סגן ראש המועצה (יוסי קרן; א"י), ולכן באופן טבעי הוא יכול להתאים. בתקופה הזאת, כשצריך לשקם, אין ביניהם הבדלים, גם במטרות.

"בכל מקרה, צער גדול לא יהיה אם האחד ייבחר והאחר לא. המשימה העיקרית היא השיקום. השיח הפוליטי קיים, אבל חשוב להגיד שדם רע אין שם. הם הגיעו להסכמה שהם לא תוקפים זה את זה. זה אולי הדבר החיובי היחיד אחרי 7 באוקטובר".

בשדות נגב ובחוף אשקלון, שתי מועצות שאינן פחות חשובות במפת עוטף ישראל, אין הרבה דרמה, והן צפויות להמשיך באותו המסלול - תמיר עידאן ואיתמר רביבו כנראה ימשיכו לכהן כראשי המועצות גם בקדנציה הקרובה.

היעד בשדרות: סגנות ראש העירייה

65,335 בעלי זכות בחירה יצביעו היום ב־115 קלפיות, רובם המכריע בשדרות. העיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר היא גם המקום היחיד בעוטף עזה שבו הבחירות מורגשות - אין שלטי קמפיין בשום מקום אחר מלבדה, ויש אפילו מתח: "מעניין פה, כמו תמיד בשדרות", אומר ג', שמכיר את השיח הפוליטי בעיר כמו את כף ידו. "יש לנו את ראש העירייה אלון דוידי כבר 11 שנים, והוא באמת עשה מהפכה בשדרות. ביבי נתן לעיר המון כסף, ולדוידי היו השפעה וכוח למשוך את הכסף הזה".

יש שיגידו כי שדרות קיבלה את התקציב הנדרש רק משום שדוידי היה "מפוצץ" פגישות ועושה שרירים מול ראש הממשלה, אך מבחינת ג' זהו בדיוק תפקידו - לדאוג לתושביו. "בזכות הקרבה שלו לגורמים השונים הוא הצליח להשיג לעיר הרבה כספים", מסביר ג'. "מולו מתמודד שלום יעיש, שהיה סגנו של ראש העירייה הקודם, אלי מויאל, אבל הקרב האמיתי הוא על המושבים במועצה, כאילו מוסתר שם איזה אוצר. רק שני סגנים יהיו בתפקיד בשכר, ולכן הם מחזיקים בתקווה שהם יביאו שניים או שלושה מנדטים כדי לקבל סגנות.

"מטרתו של דוידי היא להגדיל את מספר המושבים, מחמישה שהיו לו בבחירות הקודמות לשבעה לפחות, וככה הוא יוכל להקטין את 'הסחטנות' הפוליטית מצד המפלגות האחרות. מתנגדיו יגידו לך שאסור שיהיה לו יותר מדי כוח, ושחשוב שתהיה ביקורת. ההערכה שלי: 70:30 לטובת דוידי, עם 3,500 קולות בטוחים מהגרעין התורני".