נאמנות עיוורת: אין משמעות לעובדות

בעבר היו שואלים בהלצה, מה היא פרשת השבוע כשהכוונה היא לפרשה פוליטית מטלטלת. אלא שכעת יש פרשיות השבוע. שטף של חשדות חמורים, חשיפות וכותרות נגד פוליטיקאים והכוורת הצמודה אליהם.

הפעם על הגריל: אנשי לשכת ראש הממשלה והשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ששיטת עבודתו המביכה נחשפה בתחקיר "המקור" של רביב דרוקר. גם הדס קליין, שהעניקה עדות מפורטת על הנעשה בבית ראש הממשלה, כיכבה על המסך. ובכל זאת, מדכא לראות את התגובות של תומכי נתניהו ובן גביר.

נדמה שכלום לא ישנה את דעתם על האנשים שאותם הם מעריצים. להפך. כל תחקיר כזה, כל גילוי, הקלטה, חשיפה דרמטית, גורמת להם לטעון שהאנשים הללו נרדפים. הם לרגע לא מוכנים להסיר את כיסוי העיניים, להתעורר ולהגיד: זה באמת נורא ואיום. אנחנו מונהגים על ידי אנשים ציניים, חובבי לייקים, מכורי תשומת לב עם אפס אכפתיות מהעם ומהתמודדות הבלתי אפשרית שלו.

אנחנו בעידן בו לעובדות אין משמעות. אפשר לתפוס את הראש בתסכול ולשאול: אבל איך? יש הקלטות, הסרטות, תיעודים מפורשים, בזמן אמת. ועדיין לשמוע את חסידיו השוטים של הפוליטיקאי הסורר התורן שהתגלה בקלונו העלוב אומרים: "הוא צדיק, מנסים להפיל אותו".

שנים של קריאת תיגר על המציאות, תוך הסתה בלתי פוסקת נגד עיתונאים ואנשי תקשורת הצליחה לערער לרבים את המציאות. את תפיסת טוב ורע. אין משמעות לעובדות. יש משמעות למי מכניס יותר חזק ליריב הפוליטי, ושתישרף המדינה. הכל עומד על מחנאות ומחנות. ובחסות מסך העשן הזה מרגישים בנוח המנהיגים לעשות ככל העולה על רוחם. מקסימום הם יספרו למעריצים שלהם שמחפשים להפיל אותם.

כשקוראים את התגובות לתחקירים מקבלים חושך בעיניים. "הגיע הזמן לעצור את רביב דרוקר", "אף פעם לא בחרתי בן גביר, בפעם הבאה אבחר בו בגלל רדיפה פוליטית", "זה רק מגביר את האהבה לבן גביר". מדגם קטן מייצג של תגובות של אנשים רבים שאיבדו את חוש הביקורת לטובת תחושת שייכות מדומיינת.

גם ראש הממשלה, שהמציא את השיטה של התיעוב מערוצי התבהלה והתקשורת, משתמש בה לצרכיו. הוא מרגיש בנוח לספר למעריציו שמתנהל מסע צייד נגד אנשי לשכתו במקום להתייחס לעובדות המצערות שחושפות במה היו עסוקים אנשיו בזמן שהמדינה בוערת. אחד מתומכיו כתב ברשת שגם אם יגידו לו שראש הממשלה אכל ילד הוא לא יאמין, כשהוא מרפרר לאמירה המפורסמת של טראמפ על כך שגם אם יירה באנשים בשדרה החמישית עדיין יצביעו עבורו.

נדמה שכלום לא ישנה את דעתם על האנשים שאותם הם מעריצים. להפך. כל תחקיר כזה, כל גילוי, הקלטה, חשיפה דרמטית, גורמת להם לטעון שהאנשים הללו נרדפים

האמת המרה הזו מגישה לנו נבחרי ציבור בינוניים עם ביצועים גרועים שמבקשים שנסתפק בתחושה מתוקה של שייכות ונלך לישון עם הידיעה המקסימה שנכנסנו באויבים מבית. והביטחון האישי? הכלכלה? המיסים? יוקר המחיה? החיים עצמם? למה להתעסק בשטויות כאלה כשאפשר לנצל את הזמן להסית נגד עוד חשיפה שמראה את הדבר הדוחה הזה שנקרא: אמת.

למי יש כוח רחמנא ליצלן להתעורר למציאות הקשה והמרה. ראש הממשלה, שהתלונן שלא העירו אותו, מעדיף שנמשיך לישון כולנו.