400 ימים מהיום השחור של ניר עוז: אנחנו עוד נשוב לפיסת גן העדן שלנו

400 ימים חלפו מאז אותו יום שחור שבו חווינו את האסון הכבד ביותר בתולדות מדינת ישראל. הקיבוץ שלנו, פיסת גן העדן השקטה והשלווה שלנו, סמל לציונות, לעבודת האדמה ולאהבת הארץ, הפך באחת לסמל של אובדן והפקרה. הטבח שבוצע בביתנו הותיר אותנו שבורים, עם נתונים בלתי נתפסים שבראשם הנתון הנורא מכל - אחד מתוך ארבעה בקיבוץ נרצח או נחטף.

הקהילה שלנו נאלצה להילחם לבדה במשך שעות מול מאות מחבלים ובוזזים שנכנסו כמעט לכל בית. בכך הפכה בעל כורחה לסמל של גבורה אישית, של תעצומות נפש אדירות לניהול מאבק עיקש בתוך טראומה ושבר, ושל כמיהה ליום שבו נתאחד מחדש.

ב־400 הימים האחרונים אנו חיים עם פצע פתוח ומדמם, ועם החוסר העצום של 29 יקירינו שעדיין נמקים בשבי חמאס בעזה. כל רגע בלעדיהם מחדד את הכאב העמוק ואת הידיעה שהקיבוץ שלנו, הבית שלנו, איננו שלם ולעולם לא יחזור להיות כפי שהיה. כל שביל מוכר וכל עץ שנטענו יחד מספרים את סיפורם, מעצימים את הציפייה לשובם של מי שחייבים לחזור ואת האובדן של אלו שלא יחזרו לעולם.

כוחנו באחדותנו

בחודשים האחרונים אנחנו עובדים בחרדת קודש וברגישות על תחילתו של הליך שיקום. מדובר באתגר לא פשוט, פיזית ונפשית, אך לצד הקושי אנחנו מבינים כי הבנייה מחדש של ניר עוז היא הבטחה לדורות, עבורנו ועבור המדינה כולה.

זהו לא רק תהליך של הקמת מבנים חדשים, אלא יצירה מחודשת של רוחנו, נחישותנו ואחדותנו. כל אבן שתונח על האדמה הזו וכל שביל שיושלם, יהיו ביטוי לכוחנו ולהחלטתנו לא לוותר ולבנות את חיינו מחדש – כי ניר עוז יקום שוב, ונשוב לחיות בו. לצד זאת, אנו מבינים שיהיו מי מבין יקירינו שלא יוכלו לשוב למקום שבו חוו את הזוועות, ואנו מכירים בזכותם לשקם את חייהם בכל מקום שבו יבחרו לעשות זאת.

ב־400 הימים האחרונים גילינו מחדש את כוחו של עם ישראל באחדותו. יש לנו הערכה עמוקה לכל מי שעמד ועומד לצידנו ברגעים הקשים ביותר. בעצרת שלנו בכרמי גת בכל שבוע מצטרפים אלינו תושבים מרחבי הארץ - שותפים מרגשים מגוש עציון ומקהילות רחוקות, כולם עומדים לצידנו וזועקים את זעקתנו. הנוכחות הזו היא חיבוק של תקווה עבורנו, ידיעה שאיננו לבד במאבק הזה ושיש עם שלם מאחורינו.

אנו מצפים מהממשלה לעמוד לצידנו גם היא - לפעול בנחישות לשחרור החטופים, להבטיח לעשות ככל הנדרש כדי להבטיח את שיבתנו לניר עוז, ולסייע לכל מי שיבחר לבנות את חייו מחדש במקום אחר. יחד נבנה עתיד שבו הבית שלנו יחזור להאיר לכל תושביו, תוך שמירת מורשתם וזיכרונם של היקרים לנו מכל. "לא עייפי דרך, כי אם מפלסי נתיב".

הכותבת היא יו"ר קהילת קיבוץ ניר עוז