בבוקר 7 באוקטובר חיינו התהפכו לבלי הכר והשתנו לעד. תמיר, בני בכורי, הותיר בממ"ד את אשתו וילדיו ויצא להגן על הקיבוץ, הגבול והמדינה והופקר חסר הגנה, נפצע קשה ונחטף לעזה. לאחר שלושה חודשים של מאבק להשיבו בחיים, התבשרנו כי לא שרד את הפציעה.
מאז אנו כמהים להשיבו לקבורה באדמה שכל כך אהב - בקיבוץ ניר עוז - ומוצאים עצמנו נאלצים להיאבק על הזכות הבסיסית להשיב את יקירנו הביתה. זכות ברורה מאליה הנשענת על ערכים חברתיים של ערבות הדדית, סולידריות ושלא מפקירים אף אחד מאחור.
בעודי נלחמת על זכות זו, מתפתחת לה פרשייה שלפי הפרסומים חושפת מציאות מטרידה – מסמכים מסווגים שדלפו, כנראה מתוך כוונה לסכל עסקה פוטנציאלית לשחרור החטופים. המחשבה שיש מי שעשוי לפעול נגד המאמצים להחזיר את בנינו ובנותינו הביתה היא בלתי נסבלת. זהו רגע שבו אנו נדרשים לעצור ולשאול את עצמנו: מי פועל מאחורי הקלעים ומה מניעיו?
אנחנו, משפחות חטופים ונעדרים, איננו דורשות הרבה. אנו מבקשות בראש ובראשונה את יקירינו ואת המובן מאליו: לדעת שהמאבק לשחרורם ולהשבתם הביתה מתנהל ביושר ובשקיפות, שאין יד נעלמה המנסה לחבל במגעים הללו מתוך אינטרסים נסתרים. כל מידע כזה הוא בעל ערך עצום עבורנו, כי הוא עשוי לשפוך אור על מכשולים שאנו לא מודעים להם ולסייע לנו לפעול בצורה טובה יותר למען השבת יקירינו.
המאבק שלנו כיום הוא לחשוף את האמת - כל ניסיון לעכב, לפגוע או לסכל את המגעים חייב לצאת לאור. זהו מאבק של כל אדם בעל מצפון במדינה הזו. זכותנו לדעת ולהבין מי עשוי לעמוד בדרכנו ומה הסיבות לכך. שקיפות היא לא רק עניין של זכות בחברה דמוקרטית, אלא של חיי אדם וחובת אמינות של נותני השירות למען אזרחי המדינה והחברה בישראל.
אני קוראת למי שבידיו הכוח - לחשוף את המידע שיכול להבטיח שהמאבק שלנו לא ייפגע בגלל אינטרסים חבויים. כל אחד ואחת צריכים לשאול את עצמם: האם נוכל להסתכל לעצמנו בעיניים אם נגלה שיכולנו לעשות יותר? היום יותר מתמיד עלינו לפעול יחד ולהבטיח שהילדים, הצעירים, הנשים והזקנים של כולנו יחזרו הביתה.
בבקשה - אל תוסיפו למאבק הבסיסי והצודק כל כך להשבת החטופים הביתה מאבקים נוספים, המסיטים אותנו מהעיקר ואשר לא אמורים להתקיים בחברה מתוקנת, כפי שאירועי 7 באוקטובר לא היו אמורים לקרות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו