כשלמדתי בסמינר בבני ברק, המורה שלי לימדה אותי ואת חברותיי שהדתיים הלאומיים "המזרוחניקים" גרועים יותר מהחילונים. "החילונים לפחות יודעים שהם טועים", היא נימקה, "אבל הדתיים בטוחים שהדרך שהם הולכים בה מבחינה רוחנית היא נכונה".
אם תשאלו בחורי ישיבה או בנות סמינר, הם לא יתעלפו מהדוגמה הזו. הם מכירים אותה היטב, והיא לא חדשה להם. אך בצד הדתי־לאומי כן חשו שהציבור החרדי הוא שותף ערכי לדרך. גם ברמה הפוליטית, נציגי שני המגזרים שיתפו פעולה כמעט באופן אוטומטי בסוגיות הקשורות לדת וליהדות. היה ברור בלי לדבר ובלי להתאמץ שעל התורה, על השבת, על הנושאים החשובים לקיום אורח חיים חרדי או דתי נלחמים יחד. כעת, מה שהיה מובן מאליו הופך להיות קרע מדמם בברית בין הדתיים לחרדים, שמתפוררת על רקע חוק הפטור מגיוס. מבלי משים, הולכת ונרקמת לה ברית אחרת, המותירה את החרדים בצד. ברית האחים של בנט ולפיד לובשת אדרת חדשה.
בשנת 2008 הוקמה בירושלים מפלגת "ירושלמים", שהיתה מפלגה מקומית שדגלה בפלורליזם ושפנתה לדתיים ולחילונים כאחד. "ירושלמים" שמה דגש על המאבק בתופעות של הקצנה ואפליה במרחב הציבורי. היתה זו ברית חריגה יחסית בין דתיים לחילונים, שנלחמו למען ערכים משותפים שהם מאמינים ומחזיקים בהם. כיום, 18 שנה לאחר מכן, מה שהיה נחשב יוצא דופן וחריג הופך להיות מיינסטרים. יותר ויותר אנשים מהמגזר הדתי־לאומי בואכה החרד"לי מוצאים שהם רוצים לפרום את הברית ההיסטורית עם החרדים, השותפים הטבעיים שלהם, לטובת אחיהם לקרב. היום, רב ומחנך בישיבה שעשה שירות מילואים מוצא הרבה יותר במשותף עם קיבוצניק ששוכב לצידו בחולות של עזה מאשר עם בחור ישיבה או עם אברך חרדי.
לסמוטריץ' לקח זמן להבין את זה, אבל כשהסקרים מיצבו אותו על אפס עגול - שוועת הציבור שלו חלחלה לאוזניו. גם נציגי הציבור של הציונות הדתית הפנימו שעוד שיתוף פעולה אחד עם העסקונה החרדית ישאיר אותם מחוץ לכנסת הבאה.
כבר אין שותפים טבעיים. החרדים והדתיים, שהיו רגילים להיספר כגוש אחד, כבר אינם "בייס", וככל שנוקפים הימים גדל הפער ומתרחב המרחק.
מה שהחרדים לא מבינים הוא שהדתיים הלאומיים אינם אנשי קפלן. את החילונים ניתן להאשים באנטישמיות, בשנאת הדת והתורה. ניתן למכור להם לוקשים שאי אפשר ואף אסור לשלב תורה ועבודה וצבא. וברגע שקם הציבור הדתי והתחיל ללכת - פה, בנקודה הזו, ניתן לקבוע כי נפל הפור. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. ציבור ענק נותן גט כריתות לחרדים. הזעם עליהם מצד הציבור הדתי הוא גדול. נשמעים משפטים ואמירות חריגים מאוד מאת תלמידי חכמים ונשות אברכים מהציונות הדתית. החרדים נשארים די לבד באירוע.
המרחק מבני ברק לגבעת שמואל הוא של כמה צעדים בודדים - אבל המרחק הערכי שנפתח בין המגזרים נראה כזה שיהיה קשה מאוד לגשר עליו או לרפא אותו ללא צעדי גיוס משמעותיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו