אין די מילים כדי להביע את הגעגוע של אחי ירון וגיסתי דיצה לאבינתן שעוד לא שב הביתה. המילים הללו נכתבות מצד אחד מתוך תחושה של החמצה, על אבינתן ושאר 100 החטופים שטרם חזרו לביתם, כשחלק ניכר מהעיכוב הזה נבע מההתנהלות שלנו עצמנו! קשה לנו לחשוב שאנחנו במו ידינו גורמים להמשך הסבל הזה.
"הגיע הזמן שכמדינה ריבונית נראה לחמאס את אגרוף הברזל" - משפחות פורום תקווה בהצהרה בקריה (ארכיון) // משה בן שמחון
אך גם יש בנו תקווה, שאף לאחר שנה ניתן לחולל שינוי שיביא את יקירנו הביתה. חמאס איבד את תוקפו כארגון לפני חודשים, והפך לקבוצות גרילה המחזיקות את החטופים כשאין שום גורם מרכזי שיודע לומר היכן כולם.
כאשר הארגון אינו קיים נוצרת הזדמנות פז להתנהלות חדשה מצידנו בסוגיית החטופים - פנייה למחזיקים בחטופים בהצעות מתת כספיות, יציאה לחו"ל ואפשרויות נוספות שאינן ברמה של משילות. במקביל, לקיחת אחריות על הנושא ההומניטרי בדרכים מקוריות יכולה להביא את גסיסת חמאס כארגון לחידלון מוחלט ולתת אופק של תקווה לתושבי עזה לשתף פעולה עם ישראל.
יציאת משלחת משא ומתן ישראלית לקטאר חונקת את האסטרטגיה הזו, כיוון שהיא מודיעה קבל עם ועדה כי מדינת ישראל מכירה בחמאס כארגון גג ברצועה. במו ידינו אנחנו נופחים בחמאס נשמת חיים. אף ארגון או מקומי אשר מחזיקים בחטופים לא יעזו ליצור קשר עם הגורמים הצה"ליים בעוד אנחנו מעצימים את חמאס.
מכאן יוצאת הקריאה לראש הממשלה: עמוד בדיבורך! יש זמנים שפעולות פוליטיות הן מזיקות. אולי המשלחת לקטאר הביאה לך מרווח נשימה פוליטי, אבל בכך אתה קובר את הדרך היחידה שנותרה להחזרת החטופים.
את המעוות ניתן לתקן. להטמיע בעזה כי חמאס חדל מלהיות גורם משילותי ולאפשר לגורמים המקומיים לתת אמון בגורמי צה"ל ושב"כ בלא לחשוש לחייהם, להביא את החטופים החיים לביתם, למצוא את המתים ולהביאם לקבורה ראויה. הדבר בידינו.
הכותב הוא דודו של החטוף אבינתן אור וחבר פורום תקווה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו