רס"ם (מיל') שאול מויאל הובא למנוחות: "אבא, אני גאה בך ושמח על מי שהיית"

שאול מויאל, בן 47 מקרני שומרון, נהרג בדרום לבנון והותיר אחריו אישה ועשרה ילדים, הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרני שומרון.

"אל תקראו לנו משפחה שכולה, אמרו מעתה משפחה של גיבורים - שאול הוא דוגמא לגיבור על"

האח, אריק ספד: "ארבעה בנים אנחנו, אבל ביקשתי רשות מאחי לומר שאתה שאול היית הכי טוב. הכי צדיק, כי צדיק אתה וצדק מדך, הכי מסור לאבא, לאימא, לתלמידיך, לשכניך, לכולם. הכי צנוע, הכי עניו, הכי שובב, הכי אכפתי, הכי שמח, הכי גיבור, הכי אמיתי, הכי אחי. הכי בשבילנו תמיד.

"אתה שאול, לימדת אותנו לקחת אחריות אישית ומוסרית. כל חייך, ובוודאי במותך. כל הסיבות בעולם היו לך לא להתגייס למילואים, אבל לא היה לך שום ספק שזה מה שתעשה. את אחריותך האישית מילאת ככל אדם, ואת אחריותך המוסרית הפגנת ללא חשש. לא היה ולא יהיה עבורי מישהו שממנו למדי מידות כמוך. היית מעל הטבע, אתה וסמדר, יחד גידלת עשרה ילדים למופת".

לפני כ-18 שנה נהרג גיסי, יעקב שמשון עמיחי מרחביה, במלחמת לבנון השניה. אז זכתה אשתי בתואר אחות שכולה. היום, כשאנחנו בעיצומה של מלחמת לבנון השלישית, אני נפרד ממך אח יקר ואהוב, אחרי שלחמת עם חבריך בגבורה עד שהכרעתם את האויב ונתקלתם. עכשיו גם אני זוכה בתואר המפוקפק.

אני מבקש, אל תקראו לנו משפחה שכולה. אמרו מעתה משפחה של גיבורים. כי שאול הוא רק דוגמה לגיבורי על, כמאמר השיר. ידעו גיבורנו שמה שמאחד אותנו הוא לא השכול. כי מה שמכוון אותנו הוא למען החיים. אנו מכירים את זכותנו על אדמתנו. עם חרב הדורות ננצח.

אני מבטיח לכם משפחה יקרה שעוד נרקוד בשמחות רבות. כי לא נשוב אחור ודרך אין אחרת. אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו. נשלם עוד מחירים אך ננצח בלי ספק. אני שולח חיבוק גדול למפקד האוגדה, למחט, למגד, למפקדים וללוחמים. לא חוזרים עד שמסיימים לבצע, עד שמנצחים. אנחנו חזקים כמו סלע כאן מאחור. אוהב אותך אח יקר, עם ישראל חי".

"הרוח והנשמה שלו ימשיכו איתנו"

סמדר, אישתו של שאולי: "שאולי, איש יקר שלי. מה אני עושה פה? אני לא מאמינה שאתה כבר לא איתנו. שלושה מלאכים ביקרו אותנו הבוקר. לא מאחלת לאף אחד שידפקו לו בבוקר. ידעתי כבר לפני חודש שמהמלחמה הזו לא תחזור. לא הפסקתי לקרוא פרקי תהילים שתחזור, אבל הקב"ה רצה אותך לידו. זכית למות על קידוש השם. הרוג מלכות".

"היית איש חינוך, תלמיד חכם עצום. קמת כל בוקר בארבע. עליך נאמר והגית בו יומם ולילה. כשהוקפצת בכיתי חזק, ואמרת לי תשמחי, אנחנו הולכים להציל את תושבי הצפון. האמנת בצדקת הדרך, לא פחדת להיכנס ללבנון".

"ילדים אהובים שלי, אבא חי 47 שנים מלאי משמעות ועשייה. יחד איתי, לצידי, 24 שנים, גידלנו אתכם, היו ימים נוצציים, של נתינה וחסד. זכינו להיות חלק מתקומת ישראל, מההיסטוריה , נהיה חזקים ונתרומם. נמשיך בדרכו של אבא. יהיו לנו שמחות גדולות.נוביל אתכם לחופה ולמצוות. אבא, אין לו ברירה, הוא יהיה איתנו. הרוח והנשמה שלו ימשיכו איתנו"

הבן יונתן: "אבא שלי, שלנו, למה אתה? בעצם אני יודע למה. אתה פשוט מלאך. היית הכי מוכן לרגע הזה, תמיד עשית טוב לאחרים. כמה התורה היית חשובה לך. כמה אמרת תפנה זמן לתורה בצבא. היית תמיד מוכן, תמיד הציוד נקי ומשופצר. תמיד שמת את המשפחה בראש. הספקת המון. עוד שבועיים תחגוג יום הולדת 47, תראה כמה הספקת. יש לך עשרה ילדים, הם לומדים בישיבות ומתגייסים, הבנות באולפנות, החתן שלך קצין בצה"ל. אנחנו נצמח מכאן, מאוד גבוה. אני בטוח שביקשת שיטפלו בכך אחרון. הרגשתי שהפרידה ממך לפני שבוע היית ארוכה מדי".

בניו ספדו לו: "היית תמיד עם שמחה יוצאת דופן, תמיד חיפשת את הטוב בכל דבר. בחיים לא ניסית להוכיח לכולם מי אתה ומה אתה שווה. כי ידעת מה אתה שווה. הפשטות שלך הייתה כזאת בולטת. אתה אדם שסומך על הקב"ה, היית לומד תורה עד השעות הקטנות של הלילה. ניצלת כל שניה לעשיה. כל שבת בבוקר היית מעיר אותנו לתפילה בשיר שכתבת לנו. מי ישיר לנו עכשיו? מי יבוא איתנו לתפילה? אני לא רוצה לדבר עליך בלשון עבר כי אתה תמיד איתי. חינכת אותי למסירות. היה לי קשה עם החינוך שלך בבגרות, הייתי דפוק. תמיד רצית שאתחזק ואגדל בתורה, דחפת אותי לישיבת הסדר וכך היה".

"אני זוכר שהשתתפתי בשיעור תורה, ראיתי את החיוך המרוצה שלך, באחת השיחות שלנו אמרתי לך שאני מפחד למות בצבא. אמרת לי אם אנחנו לא נתגייס לקרבי מי יתגייס? הרגשתי ממש רע שחשבתי על זה בכלל. לפני הכניסה הראשונה שלך ללבנון שאלתי בשביל מה. אתה בן 46, יש לך עשרה ילדים, למה? אמרת לי בלי לחשוב - פשוט שלפת את זה - יש לך את הזכות להגן על המדינה, וכל עוד אתה כשיר ללוחמה אתה תלך בכל הכוח. זכינו לחגוג איתך את חג הסוכות בשמחה. לפני הכניסה השניה ללבנון אמרתי לך שעלה לי רעיון, לפנצ'ר את הגלגלים של הרכב כדי שלא תחזור. לצערי זה לא קרה. אבא, אני גאה בך ושמח במי שהיית. אתה יכול להיות רגוע למעלה. אנחנו חזקים. לא בזכות עצמנו אלא רק בזכותך. ריבונו של עולם, אני רוצה לומר לך תודה. תודה על הזכות, להתחנך בצילו של אבי. תודה על דברי תורה בשולחן שבת, על 19 שנה בהם אבי היה לנו לאב".

סגן אלוף שלמה, נציג צה"ל: "מביאים לתקבורה את אחד האוהבים הגדולים ביותר של הארץ הזו. שאול, אנחנו מלווים אותך למנוחת עולמים, מעל 26 שנים שירת באומץ ללא קץ, התייצבתי ללא קץ להגן על העם שאהבת. היית מודל לחיקוי ולהערצה לכולנו. גם בשנה האחרונה היית הראשון לכל משימה, הראשון להגיע והאחרון ללכת. השרית רוגע וחיוביות עבור כולנו. משפחת מויאל, היו גאים בשאול. על אומץ ליבו. אין נחמה במילים אל מול השכול. אנו מצדיעים לכם משפחה יקרה. נוח על משכבך בשלום

ראש המועצה יהונתן קוזניץ: "בשבוע שעבר עם ישראל חגג באופן מורכב ורגיש את שמחת תורה. באותה העת טובי בנינו המשיכו להילחם ולמסור את הנפש מול אויבנו. יכולת להיפתר בקלות מהמלחמה. היית בן 47, אב לעשרה, אבל התעקשת להיות במלחמה, בחזית, להיות במקום ובזמן שהכי צריכים אותך".

הרב שי גרין: "שאול חברינו, שכנינו, אהובנו, היית אדם כזה. עכשיו אתה לא איתנו, חסר לנו אור גדול שיאיר לכולנו את הדרך. איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? היית תלמיד חכם, עניו בצורה יוצאת דופן. השארת לנו בור ענק שאנחנו לא יודעים למלא. עצוב לכולנו, יש מצווה לבכות על אדם כשר, כי כזה היית. כעת עלינו להמשיך במשימתך, להיות ראויים לך".