רס״ר במיל׳ תום סגל מובא למנוחות: "איך נפרדים? בשבילנו אתה לב ואהבה, חיוכים ושעות של צחוקים"

רס"ר במיל׳ תום סגל ז״ל מעין הבשור שנפל בלבנון בליל יום חמישי, הובא היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין במושב עין הבשור, הממוקם דרום מזרחית לניר עוז.

מאות תושבי המועצה, חברים וחיילי צה"ל הגיעו להיפרד מרס״ר סגל ז"ל שהיה בן 28 בנופלו. הוא הותיר אחריו את הוריו סמדר ומיכה ואחיו ליאור ואביב. תום ז"ל שירת כלוחם מילואים בגדוד 89, חטיבת ׳הזקן׳ (8) ונפל בקרב בדרום לבנון, יחד עם ארבעה לוחמי מילואים נוספים.

"כיף של ילד עם חיוך נפלא"

אביו מיכה, ספד לו בבכי: "כמה אנחנו לא רוצים להיות פה. אבל אתה כמו תמיד מביא אותנו למקומות שלא חלמנו, לטוב ולצערנו גם לרע. ילד נפלא, עאלק ילד כבר 29 עוד מעט. ילד נער, גבר של הפכים חזק, גדול, מחוספס מבחוץ ופו הדוב מבפנים. טוב בפורים גם פה הדוב בחוץ, אנחנו יודעים. רגוע, נינוח, ופתאום פקעת של עצבים. כיף של ילד עם חיוך נפלא שאי אפשר שלא להתאהב בו למרות כל הברדק שהוא עושה".

"חוש טכני מפותח מדגם את הג'יפ האופנוע. ידעת לקחת את הדברים לקצה ולשלוט בהם באופנוע. מי עוד בגיל 6 עושה קפיצות ועוד עם האאודי? איך סחבת אותנו בעזרת ליאוריק לעשות סקי ולהפוך את זה למשהו של המשפחה והכל לקצה לטופ ובהפוכה. איך מילד שאמא סחבה אותו בכוח לסיים בגרות בהצלחה - למישהו שמחליט ללכת ללמוד דווקא הנדסה. מילד שצריך לריב איתו שיבוא לעבוד בגינון בימי שישי מגיל 13, לאיש שכל מקום עבודה הופך מיד לגורם מרכזי ומתקדם בצורה מדהימה. הדבר העיקרי אצלך היה אהבת השטח, הארץ, הטיולים באופנוע בג'יפ. לפני שנה בדיוק הייתם בסיני ב-8 כבר הודעת שיצאתם ואתה בא הביתה, אל תבוא, אמרתי לך. לא יודע אם אפשר ואם בכלל יהיה לנו בית שתגיע".

"ואני מתקדם לאט, אתה אומר. אחרי זמן קצר, הודעת לי שאתה נוסע לבאר שבע לקחת ציוד ועולה ליחידה בצפון. מאז 3 סבבי לחימה שומר על הצפון, יורה מרגמות ומתעצבן שאתה לא בלחימה בעזה. רוצה יותר אקשן, רוצה להרגיש מועיל יותר. מצד שני, כל יציאה קודם כל הולך לתמוך בבר, לצעוק על השבט שיגיעו יותר. ואז שבסבב שני בגבול עזה, ושוב רוצה להיכנס יותר, מחפש לעבור ליחידת קצה מודע לסכנות אבל מבין את הסיבה, מבין שזה תפקידך להגן, להציל את המדינה, לתרום לשחרור חטופים עם ביטחון האזרחים וכל השיט הזה. מכאן היית אמור להתחיל. ואתה יושב על קו הזינוק. הכל בהפוכה אצלך, בפנים, פו הדוב. בחוץ באז שנות אור. איש של חיים שוכב כאן מת. אז תן לגוף שלך לנוח בשקט, שמור עלינו מלמעלה. דש לסבא וסבתא יונה. תן לנפש שלך להמריא אל האינסוף ומעבר לו".

"אח ושותף למסע"

נציג צבא ההגנה לישראל, סגן אלוף יובל סתיו ספד לו: "סגל יקר, היית בעבורנו הרבה יותר מחבר מפקד. היית אח שותף למסע, אדם שאי אפשר להיות אדיש אליו, נוכחותך תמיד הייתה מורגשת. בין אם בצחוק מתגלגל שממלא את החלל או בעמידה האיתנה שלך אל מול האתגרים. ג'ינגי בכל מובן המילה, במראה ובאופי, איש של נחישות נפש גדולה ורגישה שיודעת גם לכתוב שירים ולהמיס את הלב".

"החיוך שלך, הצחוק המתגלגל והיכולת לעלות חיוך על פני אחרים אלו דברים שתמיד נזכור וננצור.
הכנסת שמחה ורוח טובה גם במצבים הקשים ביותר והצלחת לגעת בכל מי שסביבך עם חוש ההומור המיוחד שלך. היית אדם של עבודה קשה. חרוץ ומסור נתת את כולך בכל משימה. המחויבות, הנאמנות שלך ללוחמים לעמיתים ולמדינה הייתה ניכרת בכל צד".

"נולדת וגדלת כמושבניק, חקלאי בנפשך. מחובר לאדמת ארץ ישראל כשורש המעמיק לתוך האדמה. כשלא היית בשטח תמיד אפשר היה למצוא אותך בעבודה על הטרקטור או על האופנועים שאהבת כל כך זה היה החופש שלך, התחושה של המרחב הפתוח והחיבור העמוק לאדמה ולמכונה. בלילות הקרב בלבנון כשהענקת את השיירה הצלחת לשמור על רוח של קלילות וצחוק, אפילו ברגעים המורכבים ביותר. התבדחת עם החברים על מי הוא הנהג הטוב ביותר וצחקתם יחד על מי שעושה סיבובים טובים יותר ומי יצליח לתקן את הגרוטאה בצד הדרך, אבל גם אז
בתוך רגעי הצחוק היו בכלל מקצועיות ומקצוענות. ידעת להנהיג, לשמור על קור רוח ולהוביל את הצוות שלך בביטחון ובנחישות גם כשידעת שהמשימה היא לא פשוטה. השתלבת באופן של הפתן כמו כפפה ליד ופרחת. הרגשת שמצאת ייעוד מחודש במילואים וכבר התחלת להכין את כל הרשימות לדברים שצריכים לעשות כדי להיות הכי טובים שיש. שפרצה המלחמה הקשה שנכפתה עלינו ב-7 באוקטובר התייצבת מיד וללא היסוס. איבדת עשרות חברים ומכרים שהיו חלק מנימי נפשך הרגישה. למרות ליבך שנשבר, ידעת להביא את האנרגיות האופייניות לך עם נחישות עצומה, לוחם ומפקד חרוץ רציני שעמד בחזית והוביל אחרים". 

"תמיד באת ונתת יד"

זיו חפר חברו ליחידה ספד: "לא יודע איך נפרדים. אתה בשבילנו כל כך הרבה לב ואהבה וחיוכים וריבים ושעות של צחוקים ושעות של שיחות, שיחות עומק וחלומות ובעיקר בעיקר תשומת לב ורצון ונתינה אינסופית. כל מקום שחשת שיש איזה חוסר שמשהו לא עובד כמו שצריך, תמיד תמיד באת ונכנסת ונתת את היד והרבה פעמים גם פשוט לקחת את התפקיד הזה. תפסת אותו ומילאת אותו בכזאת מסירות ומקצועיות ואהבה שאין דברים כאלה. אתה יד ימין ושמאל שלי בתור מפקד מחלקת המרגמות".

"האופי שלך יצוק במחלקה הזאת. לימדת אותנו איך להיות הלוחמים הכי מדוגמים, הכי מקצועיים, לעבוד בצורה הכי טובה. ודאגת לנו שבאמת לא יחסר לנו כלום".

"אתה באת איתי לכל ימי ההכנה, בין אם זה הכנת כלים, הכנת מפקדים או הכנות מסוגים שונים ואחרים. הכל עם הלב הגדול הזה ועם האכפתיות הזאת והכל באמת מתוך. מתוך רצון, מתוך רצון להיות, מתוך רצון לעשות ולהוסיף טוב, ולתרום לארץ הזאת, למדינה הזאת ולאנשים שחיים פה שאתה כל כך אוהב".

"מתגעגע לשיחות איתך על חלומות ועל ההרפתקאות הקטנות האלה שכל כך ידעת להנות מהם, בין אם זה טיול עם הג'יפ או עם האופנוע במדבר. לילה עם חברים, מדורה בנחל דישון, בריכה מתנפחת באימון הלוהט בצאלים ושאר נקודות שמחות קטנות ומצחיקות שכל כך מילאו אותך ואותנו באור".