הלווייתו של רס"ר (במיל') גלעד אלמליח, בן 30 מירושלים, שנפל בקרב בדרום לבנון נערכה הערב (ראשון) בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בבירה. גלעד הותיר אחריו את אשתו שיר, חמישה ילדים ואת הוריו, דניאל ושרית.
שיר, אלמנתו של גלעד אמרה כי "כל הזמן אמרת לי שאנחנו מנצחים. הרגשתי איך אתה שולח לי כוחות. הרגשתי שאני ואתה אחד. ידעת תמיד לתת לכל אחד את מה שהוא היה צריך. כמה רצית לראות את הניצחון המוחלט, את הישועה. היית מסור בכל דבר שעשית, בעבודה, עם חברים, עם הילדים. היית הופך עולמות בשביל כל אדם. אני מקווה שאתה לא מתבאס על כל הצומי שאתה מקבל פה עכשיו.
"כמה רצית שתושבי הצפון יזכו לשוב הביתה, עכשיו אתה גלעד של כולם. כמה אהבת את העם הזה, כמה אהבת את הארץ הזו. עברת חיים שלמים שמתנקזים לרגע אחד בו מסרת עצמך עבור עם ישראל. תודה על עשר השנים הנפלאות שהיו לנו יחד, תודה על חמשת האוצרות שהשארת לי, שכל אחד מהם קצת אתה. היית אבא נפלא עבורם, אתה כל כך חסר להם. היית החבר הכי טוב עלי אדמות, הייתה לנו אהבה גדולה שאי אפשר להסביר במילים. אנחנו גאים בך גלעדי, על כל הטוב שעשית בעולם הזה. חשוב לי שההספד הזה יהיה מעצים ושמח, על כל מה שעברנו יחד. אני שומעת אותך אומר ׳תהיו שמחים, את גיבורה, כמה כוח את נותנת לי׳. כמה תחסר לנו, גלעדי. נוח בשלום על משכבך. אני אשתדל לגדל את הילדים בשמחה, אני פה ואתה שם - יחד״.
האב דניאל אמר: "גלעדי, בן אהוב. אתה משאיר לנו חלל עצום. אני יודע בני, שהלכת לשליחותך זו בלב שלם ובאהבה גדולה. לא היה לך שום פקפוק, היית ירא שמיים. סליחה שלא שמרנו עליך, סליחה שאנחנו שייכים לדור שאפשר למפלצת הגדולה הזו לצמוח. אנחנו אוהבים אותך עד היום האחרון, ואנחנו מבטיחים שנשמור על שיר והילדים. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים״.
שרית, האם: ״גלעדי שלי, עלית בסערה השמימה. חיית חיים גדולים, של משמעות, כל יום היה כמו שבוע אצל כולנו. כמה הספקת להכניס בכל יום. מצאת זמן לכל אחד, לכל דבר. איך אפשר לחיות בלעדיך, ילד שלי? איך אני אחיה בלעדיך? מי יענה על השאלות שלי? מי ירפא את מכאוביי הלב? מי ייתן מזור ללב שנשבר לי? איך הלכת לי פתאום? איך נתתי לך ללכת בשבת בבוקר, איך? ילד שלי, היית לאור עצום בעולם הזה, ועתה כבה האור. אתה תאיר לנו את הדרך מלמעלה כי זאת דרכך. תודה על כל השנים היפות במחיצתך. תודה לך על שיר, המתנה הכי טובה שאתה משאיר לנו. תודה בן אהוב״.
האח נתנאל ספד עם אח נוסף, אריאל: ״אח שלנו היקר והאהוב גלעד, זכיתי זכות עצומה להיות אח בכור שלך ל-30 וקצת שנים. אהבתי אותך והערצתי כל דבר שעשית, שאמרת ושצחקת עליו. למרות שהיית הקטן מבין שנינו, היית לי מורה דרך. תמיד שאפתי להידמות אליך, ללמוד ממך, להיוועץ בך בשעות קשות וגם בסתם שעות. תמיד ידעת להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון. אח שלי, למדתי ממך איך לצחוק תמיד ובאותה מידה לשמור על רצינות. למדתי ממך איך לכבד את ההורים, את סבא וסבתא, את המבוגרים ממני. אחי האהוב, אני אוהב אותך מאוד מאוד, אנחנו נשתדל ללכת בדרכך. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים״.
האחות נעמה אמרה: "נדמה שכל מה שעשית היה לנגן אהבה ולפזרה סביבך. אור עצום שנלקח מאיתנו בסערה עצומה. אם יש גן עדן, ברור לי שאתה שם. הלוואי שיכולתי לסמוך על המדינה שמותך לא לשווא. אנחנו נמשיך להפיץ את האור שלך. נישאר חזקים, נישאר מלוכדים. היום השכול והמוות דפקו על דלתינו. אתה לא תראה אותי מתחתנת, אתה לא תשחק עם הילדים שלי, לא תשב איתי בשדה הרימונים. אני רוצה לצעוק שזה לא באמת קרה, אבל זה כל כך אתה למות ככה, ללכת עד הסוף, לתת את הכל. אתה כל כך תחסר לעולם הזה, אנחנו נישא אותך תמיד בליבנו. בקשה קטנה מהקהל היקר, תהיו טובים, תהיו קצת גלעד״.
האחות אפרת: "אחי, אהובי, אוהב ארצו ותורתו. איש מלא אהבה. תמיד הרגשתי שאני צריכה לשתות בצמא כל מילה שלך. תמיד הרגשתי שאני לא ראויה להיות אחות שלך. היית ענק שבענקים, אבל פשוט שבפשוטים. היית איש חסד ענק, ועשית את הכל בשקט ובצנעה, בלי רעש וצלצולים.
"כמה זכינו שהיית אחינו. הייתה לך יכולת מדהימה להעביר מסרים ברורים וישרים, מלאי כבוד, אהבה, מלאי יראת שמיים. תמיד היית בעמדת ׳הנני׳, בלב שמח, בתודעת שליחות. חיפשת רק מהות ורק אמת. אתה היית העוגן, הקרקע היציבה. גלעד אחי, אני סומכת עליך שתשלח לכולם כוחות להתמודד ולגדול״.
מוריה, אחותו של גלעד: ״אח שלי אהוב ויקר, היד כותבת, אבל הלב מסרב להאמין. בחיים לא שמעתי אותך מתלונן, תמיד היית באהבה אין סופית ובמאור פנים. אח שלי האהוב, תמיד היית שם לב לשוליים, לאלה שקשה להם, לקשישים, לניצולי השואה. הלב שלך תמיד היה שם בשביל כל אחד. גם כשיש לך עוד אלף דברים על הראש, תמיד היית נותן הרגשה טובה. הלב לא יכול להכיל את הכאב יותר. תמיד אהבת את השיר הזה אז אסיים איתו: ׳בן אדם, עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים׳. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים״.
נציג צה״ל, אל״ם אילן שפירו, נפרד מגלעד: "גלעד היקר, התייצבת לשירות המילואים פעם אחר פעם וגם במהלך השנה הקשה הזו, נרתמת והתייצבת עם אמונה שלמה בצדקת הדרך. דמותך החזקה והמיוחדת תהיה לנו לסמל ולמצפן. משפחה יקרה, היו גאים בגלעד. על אישיותו, דרכו, גבורתו ואומץ ליבו. בשעה קשה זו אנו מבקשים להשתתף בצערכם. אנו מבטיחים לעמוד לצדכם מעתה ועד כולם. גלעד, אני מצדיע לך".
ראש העיר ירושלים, משה ליאון, ספד: "המונח ׳מלח הארץ׳ מתאר באופן הישיר והמוחשי ביותר את דמותו של גלעד היקר, ממנו אנו נפרדים היום בכאב גדול. כבר בימיה הראשונים של המלחמה גלעד נקרא ליחידתו, ומאז עשה את משימתו במסירות נפש, גם בדרום וגם בצפון.
"גם מי שלא זכה להכיר את גלעד באופן אישי זוכה היום להוקירו ולומר לו במעמד זה, מעומק הלב, ׳תודה׳. תודה שחירפת נפשך למעננו. תודה לך בשם כל תושבי העיר ירושלים. אני מבטיח לך כי נזכור את תרומתך ואת דרכך, ונמשיך לאורך. העיר ירושלים מצדיעה לך. בני המשפחה היקרים, אתם אינכם לבדכם. אני מבטיח לכם שנמשיך לעמוד לצדכם ככל יכולתנו, ולעטוף אתכם מעתה ועד עולם״.
הבוקר הותר לפרסום כי רס"ר אלמליח מירושלים נפל עם שלושה לוחמים נוספים בקרב: סרן (במיל׳) הרב אברהם יוסף גולדברג, בן 43 מירושלים, סרן (במיל׳) עמית חיות, בן 29 מחיפה ורס"ן (במיל׳) אליאב עמרם אביטבול, בן 36, מאיתן.
מחקירה ראשונית של האירוע הקשה, עולה כי גלעד, עמית, אליאב ואברהם נכנסו לסרוק מבנה - וחוליית מחבלים פתחה לעברם באש מטווח קצר. באותו אירוע בו נפלו הלוחמים, נפצעו באורח קשה שלושה לוחמים במילואים וחייל בגדוד 8207, וקצין הנדסה קרבית, חטיבת ׳אלון׳ (228). כלל הפצועים פונו לקבלת טיפול רפואי בבית חולים ומשפחותיהם עודכנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו