במקום טקסים תחזירו אותם

אמרת לנו - קודם רפיח, קודם פילדלפי, קודם סינוואר, קודם נסראללה ועכשיו קודם איראן - כשנתניהו דוחה את שחרור אחי והחטופים האחרים, הוא חורץ בכך את גורלם

דני אלגרט, צילום: קוקו

המתקפה באיראן, כתגובה למתקפת הטילים על ישראל בתחילת החודש, התרחשה בעיתוי סמלי ויש יאמרו לא־מקרי - כ־24 שעות לפני שראש המוסד דדי ברנע טס לקטאר, כדי לנסות להתניע מחדש את המו"מ לשחרור החטופים.

באיראן, מצד אחד של המפרץ, ישראל ביצעה מתקפה שכל כולה הפגנת כוח ועליונות אווירית, תוך שיקול דעת ואחריות בבחירת המטרות. זו מתקפה שמונעת מהצורך להגיב ולנקום וטובי טייסינו יצאו לשם עם תוכנית ברורה שמטרתה להעביר מסר ולא להצית עוד זירה.

בצד השני של המפרץ, בקטאר, נשמעו גינויים למתקפה הישראלית. באווירה הזאת אמורות לצאת לדרך היום על השבתו של אחי איציק ושל עוד מאה חטופים מעזה. אחרי שנה ארוכה ומורטת עצבים של טרפודים, של סבל ושל מחיר מיותר ששילמו חטופים בחייהם, ניאות ראש הממשלה נתניהו לאפשר לראשי מערכת הביטחון וראשי המו"מ לפעול כמתבקש, הן ערכית והן מקצועית.

גם כאן וגם הפעם, זה נעשה כמעט מן הפה ולחוץ, כמעין כניעה ללחצים של המשפחות ולא מהסיבה המרכזית המתבקשת – האחריות של רה"מ לשלומם של 101 החטופים במנהרות חמאס.

נתניהו, אמרת לנו – קודם רפיח, קודם פילדלפי, קודם סינוואר, קודם נסראללה ועכשיו – קודם איראן. הוספת זירות ומטרות למלחמה, כשאתה דוחה את שחרור אחי והחטופים האחרים וחורץ בכך את גורלם.

ככל שתימשך הפקרת החטופים וההישגים הצבאיים לא יתורגמו להסדר מדיני, ישראל לא תוכל להשתקם והחברה שלנו תשלם מחיר כבד בפירוק תשתית ערכיה והמוסר שלה.

הירי הבלתי-פוסק לעבר כל שטחי המדינה משבע זירות שונות כבר יותר משנה מוכיח שאין ניצחון ולא יהיה ביטחון בשום מקום בארץ הזאת, עד שישוב החטוף האחרון.

במקום להתעסק שוב בטקסים מיותרים, אני קורא לראש הממשלה להכריע עכשיו: האם אתה פועל כמנהיג שמקבל החלטות קשות או שאתה רוצה להיזכר לעד כמר הפקרה - נוטש החטופים? הבחירה שלך, להמשיך בנקמות ובסיכולים ולהקריב את איציק ואת שאר החטופים? להמשיך להתבוסס בעבר או להניח תשתית לעתיד טוב יותר? אין מה לדבר על תקומה עד שהם ישובו, דבר לא יקום ולא יהיה עד אז.

הכותב הוא אחיו של איציק אלגרט שנחטף מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר