אלמנתו של רס"ן אבירם חריב ז״ל: "אני מרגישה בחלום בלהות, איך אומרים שלום לעוגן שלי?"

יממה לאחר נפילתו מובא הבוקר (רביעי) למנוחות רס"ר במיל' סער אליעד נורסקי, לוחם המילואים, נהרג אתמול מפגיעת רקטה באזור נאות מרדכי שבעמק החולה. נורסקי, בן 27, שירת בגדוד 508 בעוצבת 'אדירים' (7338).

בתקופה האחרונה התגורר נורסקי בוואן וחלק את חוויותיו ממסעותיו באינסטגרם, כאשר יומיים לפני מותו, תיעד את השכמת הבוקר שלו בכינרת. נורסקי היה דמות מוכרת ואהובה בקהילת האופניים המקומית, ושימש כמאמן סקייטבורד מסוג קארבר.

אחיו אופק ספד לו בבכי: "סער אחי האהוב היה נשמה נדירה, ילד עם תלתלי זהב ולב מזהב תמיד מחייך, תמיד אופטימי. חבר אמת שתמיד היה מוכן לתת מעצמו גם כשלא היה לו כל כך. אהבת חופש והרפתקאות גם אם זה בוואן או בסקייטבורד ואם זה בתחתונים אז הכי כיף. תמיד דמיינתי שתהיה הדוד המדהים שמביא מתנות הזויות אבל תמיד אומר את הדבר הנכון. אני לא רוצה לספר על דוד סער שמת במלחמה שהיה אמיץ ותמיד היה בצ'יל, לא משנה מה קורה. אם ניקח על עצמנו אפילו חצי מהתכונות שלך העולם יהיה מקום טוב יותר. אתה כבר לא אתנו פיזית אבל תמיד כשנראה רוח של ילד או נתינה ללא תנאים נזכור אותך. נתגעגע כל יום ונדע שאתה תמיד איתנו בכל צעד ובכל נשימה. אני אוהב אותך".

האחות מאיה ספדה בשברון לב: "תמיד היית יצור, אבל אני גאה לקרוא לך אחי. מרוב שהייתי מעריצה שלך התפלאו כשהמילה הראשונה שלי בחיי לא הייתה סער. לא יודעת איך להתמודד עם העובדה שלא אציק לך שוב, שלא אצחק עלייך שמנת השף שלך היא כריות עם חלב, שלא יהיה מי שיקרא לי מאיונה. תמיד היית הגיבור שלי - למה אף פעם לא חשבת על עצמך? תמיד רציתי שתשאר הגיבור שלי. כשהייתי קטנה חיכית לי בשער בית הספר על אופניים ולא משנה כמה פחדתי תמיד היית סבלני וגם בירידה ליד הבית היית אומר לי מוכנה לתת לי חיבוק חזק ותמיד הייתי אומרת לא - ועכשיו אני רוצה לתת לך חיבוק חזק חזק. מתגעגעת עלייך". 

בבית העלמין הצבאי בהר הרצל מובא למנוחות כעת (רביעי) רס"ן במיל' הרב אבירם חריב שהיה בן 43 בנופלו אתמול (שני) בהיתקלות בדרום לבנון.

הרב חריב, תושב היישוב דולב שבבנימין, שירת כסגן מפקד גדוד במילואים. הוא היה דמות חינוכית מוערכת ושימש כרב אולפנת דולב. הוא הותיר אחריו את רעייתו איילת ושישה ילדים: אחינועם (18), זיו (15), שחר (11), אורי (9), עמית (7) ועברי (4).

סא״ל עמוס שור נפרד מאבירם ז״ל: "אנחנו נפרדים היום מאבירם יקירנו. מהרגע הראשון בלטת ברוח ההתנדבות שלך, באהבת חייליך, באהבת הארץ הזו. בסוף הסבב השני ללחימה שאלתי אותך: ׳אבירם איך אתם מחזיקים את הלוחמים? איך שומרים על מתח מבצעי?׳ הסברת לי עם חיוך גדול: ׳זה פשוט, כל יום אני עובר עמדה עמדה, מתרגל את הלוחמים ומחבק אותם׳. זו הייתה הדרך שלך. תמיד היית באמונה שלמה לשם מה אתה עושה את הדברים שאתה עושה. משפחה יקרה, היו גאים באבירם על אישיותו ודרכו, על גבורתו ועל אומץ ליבו".

"יש לי חלום שכבר לא יקרה, שתחתן אותי, שתהיה הרב בחופה שלי"

איילת, אלמנתו של אבירם ז״ל: "אני מרגישה בחלום בלהות, מחכה שיגיע הבוקר. אהוב שלי, איך נפרדים ממך? איך אפשר לוותר על כל המחשבות ועל התכניות שלנו יחד לעת זיקנה? איך אומרים שלום לעוגן שלי? הגעת בערב חג ראשון לכמה שעות והרגשתי איך כולנו שואבים כל דקה איתך. ביקשתי ממך שתשמור על עצמך ושאני אשמור על הבית. עשינו הסכם. המחיר שלנו כל כך קשה מנשוא. ילדות אהובות שלנו, אתן מדהימות ואבא כל כך העריץ אתכן, בכל דבר. הוא ראה כמה תצליחו וכמה תמצאו את הדרך הנכונה לכן ובכן. יש לכן אבא מדהים. קחו את השמחה שבו, את הפשטות ואת האמת. אנחנו נהיה חזקים יחד, תודה על מה שאתן בשבילו ובשבילי. אבירם שלי, תודה על כל השנים יחד".

אחינועם הבת, נפרדה מאביה: "אבא שלי, האבא הכי טוב בעולם. הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם. אני לא יודעת איך לעכל את כל מה שקורה פה עכשיו. התפללתי שהרגע הזה לא יגיע, למרות שידעתי. בסוכות הפתעת אותנו והגעת לשעות בודדות. לא הפסקתי ללכת אחריך לכל מקום ולחבק אותך כמה שרק אפשר, כאילו ידעתי".

"אתה הבן אדם הכי שמח שהכרתי, שמחת חיים בלתי נגמרת, לכל מקום שהגעת הארת את החדר. כולם העריצו אותך ואהבו אותך בלי סוף, ואיכשהו תמיד היית חלק מנושא השיחה. כשנפרדנו והראו לי את הפנים שלך, היו לך את הפנים הכי שלוות שראיתי בחיי. פני מלאך. תמיד היית אבא שעושה בושות, אבל התרגלתי ואהבתי את הבושות האלה. אני לא יודעת איך לא תחכה לי מחוץ לבית הכנסת. לראות את הילדים מחכים לאבא שלהם ורק לי לא יהיה למי לחכות. יש לי חלום שכבר לא יקרה, שאתה תחתן אותי, שאתה תהיה הרב בחופה שלי. אני מסרבת להאמין, אתה תהיה חסר לי בכל פרט בחיי. אתה כל עולמי ואין לי מושג מה אני עושה מכאן״.

האחות, טלי, נפרדת: "אחי הצעיר אבירם. האם אתה שומע? בכל מקום שאליו הגעת הייתה לך נוכחות של שמחה ושל אור. תמיד דאגת לסובבים אותך, אתה צדיק. כולך קדושה. למדת תורה מתוך שמחה, עשית רצונו והיית שליח בצבא השם. אהבת את הצבא, כל השנה היית במילואים, בכל הזדמנות עשית כמה שיותר עבור הצבא. אמרת שזו המשימה הלאומית שלנו. אתה היית גאה, גאה להיות צהוב. היינו משוחחים, שופכים את הלב ומבינים אחד את השנייה. כל נושא שהיית נוגע בו היה חשוב לך. תמיד אמרת שאיילת היא הגיבורה, היא הלביאה, היא זו שמחזיקה את הבית. הערצת אותה".

"כיבוד ההורים היה כל כך חשוב לך. כל המילים שנגיד כאן הם כאין וכאפס מהאישיות המיוחדת שלך. בטח עכשיו אתה עושה שמח למלאכים שמקבלים אותך, שטיח אדום הם פורסים לך עכשיו. אני אוהבת אותך ואוהב לנצח".